ב'לקוטי שיחות' חלק כה עמ' 172-176, מבאר החידוש בזה שויבא יעקב שלם "שלם בתורתו שלא שכח תלמודו בבית לבן", שמכיון שיעקב היה טרוד במלאכתו נאמנה "בכל כוחי עבדתי וגו'", הרי באופן טבעי הי' מקום לשכחת תלמודו, ובזה החידוש שלא שכח וכו'. ומעשה אבות סימן לבנים, שלכל יהודי יש כח, שגם בגלות הוא יהיה' בדרגא, שכל עניניו הרוחניים נשארים שלימים "לא שכח תלמודו", ו"שלם בתורתו" עכת"ד.

ויש להעיר ולהאיר, כי עפ"י המבואר בלקו"ש חט"ז שיחת פורים, ובכ"מ, בענין חסידים שהיו שוהים לתפלה וכו', בההפרש שבין הבבלי ("תורתן משתמרת"), והירושלמי ("תורתן מתברכת"), מובן שגם אצל יעקב יש רק אי חסרון ולא ברכה שהרי הלכה כבבלי.

ובד בבד מצינו להלכה בט"ז (אבן העזר סימן כה): "מי שישן הרבה כדי שיחזק מוחו בתורה, נותן לו הקב"ה חלקו בתורה כמו אותו שמעט בשינה ומצער עצמו, כי הכל הולך אחר המחשבה".

ובכך פירש את הפסוק "שוא לכם משכימי קום גו' שינה" שלא יצטערו אותם "ת"ח שישנים הרבה כדי שיהיה להם כח וזריזות לב לעסוק בתורה".

ואולי גם בנידו"ז, ההתעסקות במילוי שליחותו של הקב"ה בזה"ג היא היא קיום התורה, ולכן גם החסרון שמתעסקים עם גשמיות משלימו הקב"ה. ועצ"ע.