בלקו"ש חי"ט (ע' 215) כותב כ"ק אדמו"ר זי"ע וז"ל: מהפסוקים דפרשתינו [פ' תצא] (כד, א-ב) "כי יקח איש אשה ובעלה גו' ויצאה גו' והיתה" ילפינן (בספרי עה"פ. וראה קידושין ד, ב ואילך, ירושלמי ריש קידושין) שהאשה נקנית בכסף בשטר ובביאה. כסף ילפינן מ"כי יקח איש אשה" (כ"ה בספרי ועד"ז בירושלמי שם. ובבבלי (שם ד, ב) מוסיף "אין קיחה אלא בכסף וכה"א נתתי כסף השדה קח ממני", וראה שם ב, א ואילך. ובקה"ע שם מפרש כן בירושלמי. וראה ירושלמי שם להלן).

בגמ' (שם ג, ב) ישנו עוד לימוד שהאשה נקנית בכסף - מ"ויצאה חנם אין כסף (משפטים כא, יא) אין כסף לאדון זה אבל יש כסף לאדון אחר (כשיוצאה ממנו - פרש"י קידושין שם ד"ה ויצאה) ומאן ניהו אב" (ובירושלמי שם: כסף בלא ביאה מנין ויצאה חינם אין כסף אם אחרת יקח לו מה זו בכסף אף זו בכסף).

וי"ל שבגדר קידושי כסף ישנו חילוק, האם ילפינן מ"כי יקח איש אשה" שבפרשתינו, או מויצאה חנם אין כסף -

ובהקדים, שבנוגע לקידושי כסף חוקר הרגצ'ובי (שו"ת צפע"נ דווינסק ח"א ס"ג): "אם העילה הוא הקנין ועי"ז מתקדשת או להיפך העילה היא הקידושין ועי"ז היא קונה הדבר" - ז.א.: האם הקידושין חל עי"ז שהיא קונה הכסף, או להיפך: עי"ז שהיא מקודשת הרי היא קונה הכסף.

וי"ל שזהו החילוק בין ב' הלימודים שמהם למדים כסף קידושין - אם מ"כי יקח" או מ"ויצאה חנם אין כסף":

בהפסוק "כי יקח אישה אשה" ההדגשה היא על פעולת האיש. משא"כ ב"אין כסף לאדון זה אבל יש כסף לאדון אחר" ההדגשה היא ע"ז שה"אדון" (האב, שהוא במקום (בתו) האשה) מקבל הכסף.

ולכן אם ילפינן קידושי כסף מ"כי יקח איש אשה" - מסתבר לומר, שהקידושין נפעלים ע"י פעולת נתינת הכסף מהבעל - "כי יקח איש" [וזה (הקידושין) פועל שהאשה תקנה הכסף].

משא"כ לפי הלימוד מ"יש כסף לאדון אחר" - מסתבר, ש(נתינת הכסף ע"י הבעל אינו מספיק שתהי' מקודשת, ו) הקידושין נפעלים דוקא ע"י שיש כסף (בעלות על הכסף) - האשה קונה (מקבלת) הכסף. עכ"ל בלקו"ש.

והנה ע"פ ביאור זה של הרבי יש לבאר עוד ענין (בסוגיא אחרת):

אי' בפסחים (כא, ב) "אמר רב גידל אמר ר' חייא בר יוסף אמר ר' יוחנן [ולעיל (ז, א) הגי' הוא: אמר רב (במקום ר"י)] המקדש משש שעות ולמעלה אפילו בחיטי קורדניתא אין חוששין לקידושין". והטעם ע"ז, כי זה אסור בהנאה מדרבנן, וכל דבר שאסור בהנאה אין מקדשין בו, כמפורש במשנה בקידושין (נו, ב), לפי שאין בזה שוה פרוטה.

אמנם בתוס' לקמן (כט, ב סד"ה אין) הקשו הא ליהנות מאיסורי הנאה שלא כדרך הנאתן מותר (כדאי' לקמן כד, ב), וא"כ יש בזה שוה פרוטה, כי יכולה ליהנות מזה שלא כדרך הנאתן, ומדוע אינה מקודשת. וכתבו שמיירי בנדון זה שאינו שוה פרוטה באם יהנה מזה שלא כדרך הנאתן, אבל הוסיפו התוס' שאם אין מקבלים תירוץ זה, קשה מדוע אינה מקודשת.

ובקידושין (שם) הוסיפו התוס' (ד"ה המקדש) עוד תירוץ וז"ל: א"נ י"ל דמיירי שפיר דאיכא שוה פרוטה אף שלא כדרך הנאתו, מ"מ כיון שהאשה סבורה שיש לה ליהנות דרך הנאתן, ואינו כן, לא סמכה דעתה והוי קידושי טעות, עכ"ל.

ובעבודה זרה (סב, א) כתבו התוס' (ד"ה בדמיהן) על המובא שם בנוגע ערלה וכלאי הכרם שאם מכרן וקידש בדמיהן מקודשת - וז"ל: משמע הא בגוף הערלה אסור לקדש, וטעמא משום דלית בה ש"פ. וקשה בגופה נמי איכא ש"פ בשלא כדרך הנאתן, או באפרן כדתנן (תמורה לד, א) כל הנשרפין אפרן מותר, וי"ל כיון שכל זמן שהוא בעין אסור למכרו מה"ת, כמו"כ אסור לקדש בו אשה דהוי חשובה כמו מכירה, ויש בו הנאה כשמקדש את האשה, דגמרינן (קידושין ב, א) קיחה קיחה משדה עפרון, וזה לא דמי לקיחה דשדה עפרון, שראוי לקנות בו חפץ או לשאר הנאות. עכ"ל.

והנה אין ברור כ"כ הפי' בתי' זה של התוס', כי כתבו כמה פרטים ביחד, אבל כנראה יש בהתירוץ עכ"פ נקודה זו: היות וילפינן קידושי כסף מקיחה קיחה דשדה עפרון, לכן צ"ל הכסף (או השוה כסף) ראוי לכל הנאות, כמו כסף (או שוה כסף) שקונים בו שדה, אבל אם הכסף (או השוה כסף) אינו ראוי לכל הנאות, כ"א ליהנות ממנו שלא כדרך הנאתן, אינו יכול לקדש בו אשה, כי אינו דומה לכסף דשדה עפרון.

ולכאו' נראה לפ"ז שהחסרון הזה הוא רק אם ילפינן קידושי כסף מקיחה קיחה, אבל בלא"ה, באם הי' לנו לימוד אחר שאפשר לקדש בכסף, לא הי' זה מוכרח, כי הי' אפ"ל שיש רק תנאי א', שצ"ל שוה פרוטה, (שרק אז ה"ה כסף), אבל מי יאמר שצ"ל דבר כזה שיכול ליהנות ממנו כל הנאות, ורק לפי שמדמין כסף קידושין לכסף דשדה עפרון צ"ל ראוי לכל הנאות.

לפי"ז קשה, דהרי בקידושין "אמר רב יהודה אמר רב דאמר קרא ויצאה חינם אין כסף, אין כסף לאדון זה, אבל יש כסף לאדון אחר, ומאן ניהו אב", הרי שלרב ילפינן קידושין מפסוק אחר, ולכמה שיטות ס"ל לרב שלא ילפינן מקיחה קיחה משדה עפרון,

[כמ"ש כ"ק אדמו"ר זי"ע בלקו"ש (שם הערה 11) וז"ל: בגמרא שם ד, ב: ואיצטריך למיכתב ויצאה חינם ואיצריך למיכתב כי יקח כו'. אבל ראה פרש"י שם לתנא. ובפנ"י שם ד"ה ותנא דמייתי (ובדף ג, ב ד"ה בכסף) כתב דזהו רק לדעת רש"י (דתנא לא ס"ל דלמדין מאין כסף כו'), משא"כ לדעת התוס'. וראה עצמות יוסף שם. (וראה ריטב"א ריש קידושין). וראה תוד"ה כשם שם יג, א. מראה הפנים לירושלמי ריש קידושין בתחילתו (וראה פרש"י שם ו, ב ד"ה אינה מקודשת. אבני מילואים סי' כח סקט"ז. ועוד).

ולהעיר שבסהמ"צ להרמב"ם מ"ע רי"ג, ובחינוך מצוה תקנב הביאו הלימוד שהאשה נקנית בכסף מאמרו באמה עברי' (ויצאה חינם) אין כסף כו'. אבל בהל' אישות (פ"ג ה"כ) כתב הרמב"ם "שנאמר כי יקח איש אשה ואמרו חכמים לקוחין אלו יהיו בכסף שנאמר כו'". עכ"ל בלקו"ש].

א"כ קשה - לרב שלא יליף קידושי כסף מקיחה קיחה, מדוע אין לקדש באיסורי הנאה (לתי' זה של התוס'), הרי יש ליהנות בזה ש"פ שלא כדרך הנאתן.

ובפרט שבעל המימרא בנדו"ד, בנוגע חמץ בפסח, הוא רב (להגי' בדף ז. א וכ"ה לכמה גי' גם כאן בדף כא, ב), והוא הוא הס"ל שילפינן קידושי כסף מויצאה חנם, ולא מקיחה קיחה.

אמנם עפהנ"ל שחידש הרבי שאם ילפינן קידושי כסף מ"ויצאה חנם אין כסף", "העילה היא הקנין ועי"ז מתקדשת", יש לתרץ הקושיא, כי לפי חידושו של הרבי נמצא שאם ילפינן קידושי כסף מ"ויצאה חנם אין כסף", ה"ז אדרבה סיבה יותר שנתינת הכסף לקידושין צ"ל בדומה ממש לכל קניני כסף, כי לפועל מקנה הוא הכסף לה כמו שמקנים כסף גרידא ע"י מתנה או מכירה, כי לפי לימוד זה זהו גדר כסף קידושין, שתחלה מקנה לה הכסף, ככל קניני ממונות, ועי"ז נעשית מקודשת לו, משא"כ אם ילפינן מקיחה קיחה, ה"ז גדר חדש, גדר של קידושין, שאי"ז קנין ככל קניני כסף, אלא שכשנעשית מקודשת, עי"ז נקנה לה הכסף.

וא"כ סברת התוס' שקידושי כסף צ"ל באופן "שראוי לקנות בו חפץ או לשאר הנאות" (ולכן באם האופן היחידי שיכולה ליהנות ממנו הוא רק שלא כדרך הנאתן, אינה מקודשת). מתאים ביותר באם למדים קידושי כסף מ"ויצאה חנם אין כסף", כי אז צ"ל קנין כמו כל קנינים, שכשמקנים דבר לשני ה"ז "שראוי לקנות בו חפץ או לשאר הנאות".

ובמילא מתורצת הקושיא הנ"ל שלכאו' לרב שילפינן קידושי כסף מ"ויצאה חנם אין כסף" אין מתאים תירוץ התוס' - אינו כן, כי אדרבה, לפי ביאור הרבי, לפי לימוד זה ה"ז מתאים יותר.

ואף שהתוס' נקטו "דגמרינן קיחה קיחה משדה עפרון, וזה לא דמי לקיחה דשדה עפרון" - עפהנ"ל כוונת התוס' היא לא שרק ללימוד זה אפ"ל התירוץ, כ"א להיפך: התוס' מחדשים שגם ללימוד זה אפ"ל תירוץ זה, כלומר: אם ילפינן מ"ויצאה חנם אין כסף" פשוט שצ"ל קנין ככל הקנינים "שראוי לקנות בו חפץ או לשאר הנאות", שהרי אז צריכה לקנות הכסף בקנין רגיל, כמו כל פעם שמישהו קונה כסף (שהרי ללימוד זה "העילה היא הקנין ועי"ז מתקדשת"), והתוס' מחדשים שגם אם ילפינן מקיחה קיחה משדה עפרון (שאז "העילה היא הקידושין ועי"ז היא קונה הדבר"), גם אז אפ"ל תירוץ זה. כי (אף שאי"ז קנין רגיל כ"א דין מיוחד של קידושין, מ"מ) סו"ס צ"ל בדומה לקיחה דשדה עפרון, ואם אין ליהנות ממנו כ"א שלא כדרך הנאתן "זה לא דמי לקיחה דשדה עפרון שראוי לקנות בו חפץ או לשאר הנאות".