תלמיד בישיבה
בגליון הקודם הקשה הת' מ.מ.א. בשיחת חיי שרה ה' חט"ו ותוכן קושייתו בקיצור:
א. מה הביאור (להאופן שנתוסף באיכות השמן) שבכל יום היה נס אחר לכאורה הנס היה חד פעמי?
ב. למה גם להאופן הנ"ל (שנתוסף באיכות השמן) שייך הקושיא דאסור להדליק בשמן של נס?
והנראה לומר בכ"ז, דהנה מסגנון השיחה משמע דבאמת להאופן דנתוסף באיכות השמן אין חילוק מהותי (חידוש), בין הנס דנרות שרה ורבקה וחנוכה. עיי"ש באות ב': ועפי"ז יוצא, לכאורה, דהבירור בהנ"ל ~ אם נרות חנוכה הם באותו סוג נס דנרות שרה ורבקה ~ תלוי בב' אופנים הנ"ל. וממשיך דלהאופן הנ"ל הם באותו סוג.
ועפי"ז מובן מ"ש רבינו "והחילוק ביניהם" ולא והחידוש בחנוכה וכיו"ב, ומובן למה זה בא בחצאי רבוע, ועפי"ז אין החילוק דווקא באיכות הנס אלא שלפועל הנס בחנוכה נראה ז"פ שונות.
ובנוגע להקושיא השניה אולי י"ל דהגם שהשמן נשאר אותו שמן זית, מכיון שהיה בו שום התערבות של נס (שנתוסף באיכותו) אין יכולים להדליק בשמן זה כי זה לא נקרא שמן זית סתם.
דהנה בהחילוק בין נס חנוכה לנס קרי"ס מבאר כ"ק אדמו"ר בהערה 38 (שם בהשיחה) דבחנוכה אי"ז טבע הפכית לטבעו הקודם אלא הוספה באיכות וכח שמן זה ולכן מבאר בהפנים דהנס היה רק ברגע אחד.
ועפי"ז י"ל דאם הנס היה באופן שנשאר טבעו הקודם, שפיר נמצא כאן מציאות של שמן זית וכו', אבל מכיון שהנס היה שבאותו שמן זית טבעי נעשה (נתוסף בו משהו ע"י) נס, שוב אין כאן מציאות של שמן זית.
והנה באגה"ק ח"א, בע' ע"ט ביאר כ"ק אדמו"ר שלשנה הבאה אגלאי מילתא למפרע שהיה בכח שמן זה לדלוק ח' ימים ולכן מובן הטעם דבית שמאי דמדליקים לפי ימים הנכנסים. והק' המקשה דאולי י"ל דבאמת לא היה בכח השמן להדליק לח' ימים והנס היה במשך כל הח' ימים, וע"ז מתרץ לו כ"ק אדמו"ר בע' קל"ד דלפי"ז הרי אפושי ניסא למיגנא למה לו וע"ד הנס דמי שאמר לשמן וידלוק יאמר לחומץ כו' ואת"ל דבכל רגע היה הנס צ"ב למה דלק ביום כו' עי"ש. (ועי' בארוכה שיחת וארא חכ"ו).
ולפי"ז צ"ב דאם נאמר דנעשה נס בהשמן עצמו ומצד זה אין שוב מציאות של שמן זית למה הנס הזה הוא פחות נס מאם היה הנס בכל רגע ורגע ונשאר טבעו הקודם ועד שזה נק' "למגנא" ללוא צורך, והרי הטעם דלא עביד ניסא למיגנא הוא מצד שינוי סדרי בראשית. (ומופרך לומר דיש טירחא בנס תמידי) וא"כ באופן שהנס היה ברגע הראשון ועד שאין זה בגדר שמן זית הכשר הו"ל שינוי יותר מאם נתוסף טבע ועדיין נשאר הטבע הקודם?
דהנה בהא דלא עביד הקב"ה ניסא למיגנא עי' בח"ד ואתחנן הערה 3: "ראה דרשות הר"ן ח"ד: "ההקדמה הא' שחפץ הש"י לקיים מנהגו של עולם בכל מה דאפשר ושהטבע יקר בעיניו לא ישנהו אלא לצורך הכרחי", וראה שבת נ"ג, ב'" ע"כ. ושם אביי אמר כמה גרוע אדם זה שנשתנו לו סדרי בראשית.
ועד"ז יש לתמוה לכאורה על הנס דקריעת ים סוף אשר מבאר כ"ק אדמו"ר בכ"מ שהיה באופן שנשאר טבעו הקודם ולכן הוצרך ל"ויולך ה' את הים ברוח קדים עזה כל הלילה" (עיין בשלח ב ח"ו ובכ"מ) דלכאורה מצד דלא עביד הקב"ה ניסא למיגנא הו"ל לשנות חומר המים פ"א ותו לא?
אלא שזה יש ליישב: אחד מהחילוקים בין שתי אופנים הנ"ל הוא דבאופן שמשנה טבע המים לגמרי, הנה בכדי שהדבר יחזור כמו שהיה לפני הנס צריך נס שני [וע"ד הנס דוהנה ידו מצורעת כשלג (עי' וארא חכ"ו)] משא"כ לאופן שטבע המים נשאר כמקודם אין צריכים נס אחר לחזור לאיתנו הראשון כי איתנו הראשון לא נשתנה אף בשעת הנס.
ולפי"ז י"ל, דבקרי"ס, מכיון שהיה צריך להשיב את הים לאיתנו הראשון (ובפרט שעי"ז נטבעו המצריים), היינו צריכים לשנות את הטבע ב"פ, פ"א בשביל הנס ופעם שניה בשביל לחזור לטבע המים ולכן הנס היה באופן ש"ויולך ה'" וכו' כי הגם שמצד הזה הנס הוא תמידי בכל רגע כו' מ"מ הנס הוא רק אחד.
[משא"כ בהנס דפח השמן שהנס היה רק פעם אחת הנה י"ל דלכן יותר טוב שהנס יהיה פ"א ותו לא ממה שיהיה הנס בכל רגע ורגע].
ובדוחק נראה ליישב דהגם שנעשה נס עד שאין כאן שמן זית סתם מ"מ, מכיון שהנס עצמו היה הוספה בכח ושמן זה הו"ל שפיר נשאר טבעו הקודם לענין זה שלא יחשב נס יותר מאם הנס היה באופן תמידי.
במילים אחרות: לענין הנס נוגע עד כמה היה הנס במציאות הטבע, וע"ז י"ל דהנס לא נגעה בו בטבע אלא הוסיפה מעלה בתכונתו אבל לענין ההלכה שצ"ל שמן זית ולא שמן של נס נוגע האם בפועל מדליקים בשמן זית שאין בו שום שייכות לנס או שיש בו תערובת נס (אע"פ שנשאר בטבעו). ולפי"ז י"ל דגם אם הנס היה באופן שנשאר טבעו הקודם וכו' צ"ע אם יכולים להדליק בו אם לא.
משא"כ לפי הסבר כ"ק אדמו"ר שהיה נכלה ואינו נכלה ביחד ~ "נמנע הנמנעות" הגם שיש כאן נס, אין הנס שייך כלל לההדלקה שנעשית ע"י השמן שהרי נכלה, והנס היה שאעפ"כ לא נכלה. וממילא כל הח' ימים הוי כמו שמדליק ביום הראשון.
אך מ"מ נשאר קשה למה עדיף הנס הזה מהנס באופן שנשאר טבעו הקודם והנ"ס היה באופן תמידי ~ למה זה נקרא יותר שינוי סדרי בראשית?
ובדוחק י"ל דאם הנס היה באופן שנשאר טבעו הקודם הנה מצד הענין דלא עביד כו' היה צ"ל דלא היה הנס אלא מיום ב' ואילך וע"ד הענין דמי שאמר לשמן וידלוק כו' דמזה שדלק ביום השבת הוי ראיה דלא היה הנס תמידי כנ"ל מהאגרת.
אך כנ"ל זהו דוחק כי מהאגרת משמע דזהו טעם נוסף על עצם הענין שמוכרח מצ"ע, ולא שזה גופא (שדלק בשבת) כל ההכרח דלא היה הנס תמידי.
ונראה ליישב באו"א והוא דבמנהגו של עולם שני ענינים: א. שמנהג העולם ישאר כמות שהוא (טבע המים להגרר, טבע השמן להיות נכלה וכו'). ב. דדבר שנהיה בו טבע, אינו משנה הטבע שלו לטבע אחר (אלא ע"י נס).
והנה בהנס דפח השמן, שהיה באופן שנתוסף באיכות וכח שמן זה, שינוי מנהגו של עולם היה בזה שנתוסף תכונה בהשמן, וזה היה ברגע שנעשה בו נס, אבל אח"כ שוב נהיה לו טבע חדש, ומצד מנהג העולם הב' הנ"ל, צריך שישאר כך.
אבל להאופן שהנס היה תמידי בכל רגע ורגע הנה כל רגע שהשמן היה לו טבע אחד והנס פעל להתנהג באופן אחר, ה"ז נקרא שינוי מנהגו של עולם מצד האופן הב' הנ"ל. ולכן מצד דלא עביד הקב"ה ניסא למיגנא צ"ל שהשינוי היה באופן חד פעמי, ולא שינוי בכל רגע ורגע באופן תמידי.
Download PDF