איתא בלקו"ש חלק ז (ע' 102): שאדה"ז פוסק בין בנגלה דתורה [בהל' תלמוד תורה פ"ד ה"ג] בין בפנימיות התורה [תניא ספל"ט] בנוגע לכאו"א מישראל יהי' מי שיהי', שבודאי סופו לעשות תשובה – "כי לא ידח ממנו נדח". וכ"ה בלקו"ש ח"י (ע' 2). - ובחלק י (ע' 216): "איך שמתאמתת הבטחת אדה"ז (תניא ספל"ט) ועד כדי כך שהביאה הלכה למעשה בהל' ת"ת פ"ד סוס"ג, דבל ידח ממנו נדח כפשוטו ממש וכו'".

ומעיר הגה"ח הרב מרדכי שמואל אשכנזי שליט"א (רבה של כפר חב"ד) ב"כפר חב"ד" (גליון 835 ע' 33): ש"אעפ"י שבהפנים השו"ע לא הכריע אדה"ז בהדיא פסק הלכה בין הדיעות, מ"מ כותב כ"ק אדמו"ר שאדה"ז פוסק כדיעה הב'. ע"ש.

ונראה לבאר למה נקט כ"ק אדמו"ר זי"ע שאדה"ז פסק כדיעה הב', וז"ל רבינו הזקן שם: "ולא אמרו חכמים לעולם יעסוק אדם בתורה ובמצות אפילו שלא לשמה אלא כשמקיים המצות שלומד בתורה, רק שאינו לומד ומקיים לשם שמים אלא מיראת העונש בעולם הבא או אפילו בעולם הזה, או מאהבת השכר לקבל פרס בעולם הבא, או אפילו בעולם הזה עושר וכבוד של משמאילים בה הניתן מן השמים, או אפילו ליקח לעצמו כבוד וגדולה שיקראוהו רבי ויהיה ראש ישיבה.

"אבל אם אינו מקיים מה שלומד נקרא רשע, ועליו אמר הכתוב ולרשע אמר אלקים מה לך לספר חוקי וגו'. וכל תלמיד חכם המזלזל במצות ואין בו יראת שמים הרי הוא כקל שבצבור וגרוע מעמי הארץ, שזדונות נעשים להם כשגגות ולזה נעשים שגגות כזדונות. ועליו אמרו חכמים לא זכה נעשית תורתו לו סם המות.

"ויש אומרים, שאעפ"כ לעולם יעסוק אדם בתורה, כי מתוך שלא לשמה יוכל לבא לידי לשמה, ללמוד על מנת לשמור ולעשות, שהמאור שבה מחזירו למוטב, כמו שאמרו חכמים על פסוק אותי עזבו ותורתי לא שמרו הלואי אותי עזבו ותורתי שמרו, שהמאור שבה היה מחזירם למוטב.

"וכך אמרו חכמי הקבלה שכל התורה ומצות שאדם עושה בעודו רשע, אף שמוסיף כח בקליפות לפי שעה, מכל מקום כשיחזור אחר כך בתשובה בגלגול זה או בגלגול אחר, כמו שכתוב כי לא ידח ממנו נידח אזי מוציא מהקליפה כל התורה והמצות וחוזרים לקדושה בחזרתו. ולפיכך אין לו למנוע מלעסוק לעולם", עכ"ל.

והנה בדיעה הב' מסיים רבינו הזקן (בהוספה): "ולפיכך אין לו למנוע מלעסוק לעולם", ולגבי הדיעה הא' מסיים רק: "ועליו אמרו חכמים לא זכה נעשית תורתו לו סם המות", ולא מסיק "ולפיכך יש לו למנוע מלעסוק עד שיחזור בתשובה", וי"ל דבזה מרמז אדה"ז שדעתו למעשה כדיעה הב', שאין למנוע מלעסוק בתורה לעולם. ולפי זה מובן למה כ"ק אדמו"ר אומר שאדה"ז פוסק כדיעה הב'.

אגב: לקמן בהי"ד כ' אדה"ז: "ואעפ"כ, מי שאין לו יראת שמים לדבר שמם אלא להתגדל או להתפרנס מוטב שיעסוק בתורה שלא לשמה משיתבטל ויפרוש, כי מתוך שלא לשמה יבא לשמה, כמ"ש למעלה" עכ"ל [והיא כאן בה"ג].

ולא כותב כמו כאן "אין לו למנוע" אלא בלשון חיובי "מוטב שיעסוק בתורה", כי כאן מדובר ברשע שאין מקיים מה שלומד, לכן א"א להמליץ עליו באופן חיובי שילמד, משא"כ בהי"ד מיירי שמקיים מה שלומד אלא שלא לשמה, לפיכך ממליץ בלשון חיובי "מוטב שיעסוק".

ולפ"ז יבואר עוד שינוי, דבה"ג נאמר: "כי מתוך שלא לשמה יוכל לבא לידי לשמה", ובהי"ד נאמר: "כי מתוך שלא לשמה יבא לשמה", וצ"ל למה כאן נאמר "יוכל" ושם לא?

אלא כיון שבה"ג מיירי ברשע שאינו מקיים מה שלומד ו"אף מוסיף כח בהקליפות לפי שעה", א"כ בגלל הריחוק כ"כ נאמר רק "יוכל", משא"כ בהי"ד שלא מיירי ברשע שאינו מקיים מה שלומד, לפיכך לא נאמר "יוכל", כי קרוב הדבר שיבא לידי לשמה.