בגמ' גיטין דף ז, א השתא בהמתן של צדיקים אין הקב"ה מביא תקלה על ידן צדיקים לא כ"ש, ובתוד"ה השתא שזה דוקא במידי דאכילה שגנאי הוא לצדיק לאכול מאכל איסור.

הנה בשיחת אחש"פ תש"מ הקשה הרבי מהא דאיתא בכתבי האריז"ל שהנזהר ממשהו חמץ לא יחטא כל השנה, וא"כ צדיק אשר בודא נזהר ממשהו חמץ א"כ לא יחטא אף בשאר איסורים, ואיך יתווך עם התוס' דצדיק רק במידי דאכילה אינו נכשל. ועיי"ש מה שתירץ, ועייג"כ שיחת פסח שני תש"מ.

ואולי י"ל בזה דאה"נ שהאריז"ל איירי בכל האיסורים והגמ' איירי רק במידי דאכילה לפי תוס', אמנם חלוק "תקלה" מ"יחטא", דהנה הלשון חטא שייך לשוגג [דבודאי אין כוונת האריז"ל דלא יחטא במזיד כי לא ניטל ממנו הבחירה כמבואר בהגש"פ של הרבי ע' ג] אמנם הלשון תקלה שייך גם על אונס, דהנה עיין רמב"ם הל' שגגות פ"ה ה"ו דבשוגג הו"ל לטרוח ולחקור ולדרוש וכו' א"כ נמצא השוגג נמי לחטא יחשב לו; היינו שהוא אשם בזה, אבל באונס אה"נ דלא חשיב כאילו הוא עשה העבירה [עיין בית האוצר בערכו] מ"מ חשיבי "תקלה על ידו".

ולכן התוס' פירשו דהגמ' איירי רק במידי דאכילה, והטעם ע"ז דרק במידי דאכילה נעשה המאכל דם ובשר כבשרו כמבואר בלקו"ש ח"ה, ועיין בגהש"ס דמביא מהמהריק"ש ביו"ד, דשם כתב דכהצדיק נהנה מאכילת איסור נעשה כחתיכה דאיסורא, וי"ל דבזה אין חילוק אי הוה בשוגג או במזיד, דבשלמא אי הי' דבר שבא כתוצאה ממעשיו אז יש חילוק אי הוה בשוגג או באונס, אבל במאכל איסור שזה שנעשה חתיכה דאיסורא וטמטום הלב וכו' זה תוצאה מזה שבפועל ממש יש בגופו מאכל איסור, א"כ אף באונס הוא תקלה, ולכן פירשו דהגמ' איירי במידי דאכילה.

ונמצא דהאריז"ל איירי בעבירה בשוגג בכל האיסורים, והגמ' איירי דוקא באונס ודוקא במידי דאכילה, ולפי זה יומתק הלשון בגמ' דאין הקב"ה מביא שמשמע שאין כל שייכות למעשה האדם וזה ענין שהקב"ה מביא והיינו אונס, ואונס במידי אכילה אין הקב"ה מביא כנ"ל, אמנם האריז"ל איירי במישהו נזהר היינו שכשכר על מעשיו שהי' נזהר ממשהו חמץ מבטיחים לו שלא יחטא בשוגג [ענין ששייך למעשה האדם כנ"ל] כל השנה. וראה לקו"ש ח"ה ע' 187.