בלקו"ש חלק כט (עמ' 217-215) בענין השינה בסוכה מבואר בהרחבה איך ששיטת אדה"ז (המיוסדת על פס"ד הרמ"א) היא שמצות ישיבה בסוכה כוללת גם את השינה בסוכה.

אבל, בד בבד, מכיון שעיקר קביעות ישיבתו של אדם נקבע (לא ב"מקום לינה", אלא) במקום אכילתו דווקא - לכן בין שלושת הענינים דאכילה, שתיה, שינה גופא, הרי עיקר ענין הישיבה בסוכה קשור באכילה דווקא, עיין שם בארוכה.

וקצת להבהיר הדברים:

דהנה ידועה שיטת היראים (סימן תכא) שהביאה המרדכי (ועוד) בענין "מצטער פטור מן הסוכה" שהכוונה היא לצער שנולד אחרי שהקים הסוכה מלכתחילה באופן הכשר לגמרי - במקום שראוי לאכול לשתות ולישון בה.

משא"כ כשהקימה במקום שא"י לישן בה ורק אפשר לאכול בה, הרי אף ידי חובת אכילה לא יצא בה ידי חובתו. ונימוקו: חסר כאן ב"כעין תדורו".

וכמוהו כתב המהרי"ל הלכות סוכות ס"ד: ויעשה הסוכה במקום שיוכל להיות תדיר שם הן לאכול שם הן ללון שם, כגון שלא במקום טינופת וסירחון או במקום סכנת ליסטים וגנבים. דאז אפילו ידי חובת אכילת סוכה לא יצא מאחר דאין יכול ללון שם. וראה בהנסמן במהדורת מכון ירושלים תשמ"ט (עמ' שסא) ציון 2, עוד שפסקו כן.

אבל החכם צבי (בשו"ת סי' צד) חלק עליו (על היראים) מכו"כ טעמים ובעיקרון ס"ל ש"תשבו כעין תדורו" לא נסוב על אופן בניית הסוכה וכו', ואם במקרה שיעשה ב' סוכות אחת מיועדת לאכילה והשניה מיועדת לשינה אין כל ספק שאף זו שיועדה לאכילה וא"א לישון בה לא תיפסל כראויה לאכילה וכו'.

והנה אדמו"ר הזקן ולפניו הרמ"א (סתר"מ ס"ד) נקטו למעשה כהמרדכי, ולכן מבאר כ"ק שגם לשיטת אדה"ז מצוות סוכה כוללת גם השינה דסוכה וכו'.

ומ"מ ברור גם לדעת המרדכי שהעיקר היא האכילה בסוכה.