מכון לסמיכה - תות"ל מאריסטאון ניו דזשערזי
נזדמן לידי גליון תתכג ושם הערתו של הת' ממ"ר (והיות דהערתו דנה בענינים שהתעסקתי בהם לאחרונה, אמרתי אימא בה מילתא). דהנה מעיר הת' הנ"ל אהא שכתוב בלקו"ש חט"ז עמ' 316 בנוגע הא דב"ש וב"ה אזלי לשיטתייהו בכו"כ מקומות בש"ס, והדוגמא מסדר קדשים הוא - במס' חולין דאיתא שם "העוף עולה עם הגבינה על השולחן ואינו נאכל, דברי ב"ש, וב"ה אומרים לא עולה ולא נאכל". דבזה מסביר רבינו כך "ב"ש האלטן אז מ'זעט די זאך (דאס ארויפבריינגען אויפן טיש) כמו שהוא, ווי דאס איז פאר זיך - און ס'איז דאך ניטא קיין חשש איסור צו ארופבריינגען אן עוף אויפן טיש צוזאמען מיט גבינה.
בית הלל אבער האלט - לשיטתם, אז מ'דארף זיך מתבונן זיין אין פרטים. ובנדו"ד אלס סיבה פון א מסובב: ווארום (וויבאלד אז "יצר לב האדם רע מנעוריו", איז) אויב מ'וועט מתיר זיין ארויפבריינגען ביידע צוזאמען אויפן טיש איז א חשש אז דורך דעם וועט ער סוף סוף אנהויבן זיי עסן צוזאמען". עכ"ל.
ומקשה הת' הנ"ל, דלכאורה, חסר ביאור בלקו"ש. דהרי ביאור זה מתאים, אם ב"ש וב"ה היו חולקים האם מותר להעלות בשר בהמה עם גבינה, שאז היה הביאור, שב"ש מסתכלים על עצם הענין - שמותר, משא"כ ב"ה, נכנסים לפרטים, וחוששים שעי"ז יבוא לאכלם ביחד; אבל בפועל, הרי גם ב"ש מסכימים, שאסור להעלות בשר בהמה על השולחן עם גבינה. היינו, שגם הם מסכימים להחשש שעי"ז יבוא לאכלו, ורק שבבשר עוף מקילים יותר - וא"כ, הרי"ז מחלוקת נפרדת, ששייכת למידת החומרא שבבשר עוף דוקא, אבל לא בעצם הענין, דחיישינן העלאה אטו אכילה! ע"כ.
והנראה לומר בזה דהנה בעת לומדי סוגיא זו בגמ' חולין דף קד הוקשה לי כדלקמן: דהנה, רב יוסף רצה להוכיח, דאף בשר עוף הוא אסור מדאורייתא, דאל"כ, איך הוא דבמתני' ק"ג ע"ב, משמע שאסור להעלות עוף וגבינה על שולחן א', מפני חשש שיבוא לאכלם ביחד. והיינו, דזה גזירה דרבנן.
וא"כ, אם איסור אכילת עוף הוא גם רק מדרבנן מצד גזירה שיבוא לאכול בשר בהמה עם חלב, א"כ, הרי אא"פ להיות, שיהיה אסור להעלות עוף עם גבינה.
דהרי"ז יהיה גזירה לגזירה, וקי"ל דאין גזרינן גזירה לגזירה. וע"ז דחתה הגמ', דבעצם אפ"ל דבשר עוף הוא באמת מדרבנן.
ומה שאסור להעלות הוא בלשון הגמ' אחרי שקו"ט "אבל הכא, אי שרית ליה לאסוקי עוף וגבינה אתי לאסוקי בשר וגבינה, ומיכל בשר וחלב דאורייתא". וביאר רש"י בד"ה אבל הכא, דלמה אי"ז חשיב גזירה לגזירה, וז"ל "אע"ג דלא איבעי לן למגזר העלאתו אטו אכילתו, איכא למגזר העלאתו אטו העלאת ואכילת בשר בהמה, דכי מסיק להו היינו אכילה, דאתי למיכלינהו בהדדי", עכ"ל.
והיינו דבעצם איכא רק גזירה א', העלאת עוף אטו העלאת ואכילת בשר בהמה, דנחשבים כא'. והוקשה לי, דלמה דוקא בבשר בהמה נחשב ההעלאה ואכילה כא', ובבשר עוף לא, הרי לכאורה, מצד הסברא "דכי מסיק להו היינו אכילה, דאתי למיכלינהו בהדדי" כן הוא גם בבשר עוף ולפי"ז למה כתב דגזרינן העלאה דבשר עוף אטו העלאה ואכילת בשר בהמה דהם א', הרי יכול להיות הפי', דכשגזרינן העלאה בבשר עוף - זה נכלל בגזירה דאכילה, דנחשבים כא', וזה ברור דאיכא גזירה דרבנן לאכול בשר עוף אטו אכילת בשר בהמה?
ועי' במאירי וברשב"א שפי' אחרת בגמ' בענין זה שזה חדא גזירה. ולאחרי זמן מצאתי בראש יוסף שבאמת מפלפל בדברי רש"י, וכותב בדברי רש"י שלאו דוקא דכוונתו היא כנ"ל, אבל זה ברור לו דאם הפי' בדברי רש"י הוא כנ"ל, דהעלאה הוא חד עם האכילה, א"כ גם בבשר עוף הוי כך ע"ש בדבריו. ודיון זה הוא גם ביד אברהם על השו"ע שמצויין בלקו"ש הנ"ל בהערה 60, שכתב שאם העלאה ואכילה חד הוא גבי בשר בהמה, א"כ הוא אותו דבר בנוגע לעוף, ובלשונו "וכיון שזכינן לדין שהעלאה ואכילה א' היא גבי בהמה, הוא הדין גבי עוף". ובתוך דבריו, כדי להסביר למה אי"ז גזירה לגזירה כתב "אלא מוכרח לומר דהעלאה היינו אכילה שכשבאו לגזור על אכילה ראו שאם לא יגזרו על העלאה לא תהיה קיום לגזירה דאכילה, והכל רק חדא גזירה". עכ"ל.
ולפי"ז מבואר דהא שאפשר לרבנן לגזור על העלאת עוף (ולא יקרא גזירה לגזירה), הוא מכיון דהעלאה ואכילה חד הוא, היינו שקרוב מאוד שיבוא לאכול גם ביחד, ומכיון שגזרו על האכילה, נכלל בגזירה זו גם ההעלאה, וא"כ מובן, שכשהמדובר הוא שבעוף גזרינן ההעלאה, ומסבירים שזה בגלל שקרוב מאוד שיבוא לאכול, היינו הכוונה שזה יכול להיקרא חדא גזירה [דאז דוקא אפשר לגזור].
וא"כ כבר מובן, דבלקו"ש שמסביר גזירת העלאת עוף, עפ"י פי' יד אברהם, הכוונה היא, כדי שתהיה חדא גזירה, גזירת ההעלאה והאכילה שזהו בעצם סברת ב"ה, כמש"כ שם "דער ארויפבריינגען אויפן טיש איז א סיבה צו א מסובב, ווארום (וויבאלד אז "יצר לב האדם רע מנעוריו" איז) אויב מ'וועט מתיר זיין ארויפבריינגען ביידע צוזאמען אויפן טיש איז א חשש אז דורך דעם וועט ער סוף סוף אנהויבן זיי עסן צוזאמען".
היינו, שזה חשש קרוב מאוד עד כדי כך, שאפשר לגזור ההעלאה, ולא יקרא גזירה לגזירה, כי הם חד ממש.
ולזה דוקא התנגדו ב"ש וחלקו, כי אמנם הוא חשש, אבל עכשיו רק מעלה על השולחן, ובכללות אין כאן בעיה, וממילא אם יגזרו מצד שיבוא לאכול, יקרא גזירה לגזירה ולא גזרינן.אבל זה ודאי דאיכא חשש קצת, אלא שלא באופן שזה יקרא חד ממש עם גזירת האכילה.
ולכן, בבשר בהמה דהאיסור לאכול הוי מה"ת, א"כ, אפשר כבר לגזור על ההעלאה, אף שאי"ז ממש דבר א' עם האכילה לב"ש, אבל בכ"ז גוזרים וחוששים דיבוא לאיסור אכילה, כי מאי איכפת לן לגזור הרי לא הוי גזירה לגזירה.
משא"כ בשר עוף, דנצרכים לומר, שזה חד ממש עם האכילה, לעשות את החשש כזה גדול, ולהסתכל בפרטיות כ"כ שזה ממש דבר חד עם האכילה, לזה לא הסכימו, ודו"ק.
Download PDF