בלקו"ש ח"ה פר' ויגש א' מבאר הרבי בארוכה את ההיתר שהיה לשמעון להתחתן עם אחותו דינה, ויסוד ההיתר בנוי על זה ששפחה אין לה מציאות עצמית אלא ממונית, וממילא אין קשר משפחתי לה עם אמה, אביה, אחיה ואחיותיה (שעפי"ז מבאר את ההיתר שהיה ליעקב להנשא לבלהה וזלפה שהיו שתי אחיות). ומבאר, שדינה היתה כשפחה ע"י ששכם לקחה. ובדומה למה שמביא הרבי מהפסוק בפ' חוקת (כא, א) "וישב ממנו שבי" ומפרש רש"י "אינה אלא שפחה אחת", ומוכיח הרבי מזה שגם אם היתה בת חורין קודם, בכ"א ע"י שנשבית נהפכת לשפחה, וכך גם בדינה ע"י ששכם לקח אותה והוא היה נשיא הארץ, ע"י זה נהפכה היא לשפחה, וממילא אין בה דין אחות של שמעון, ולכן מותרת להנשא לו.

וצריך עיון: א) מנין ההוכחה, שאם מישהו גוזל אשה לא באופן של שלל מלחמה שהיא נהפכת לשפחתו, הרי בנדו"ד שכם היה חייב מיתה ע"ז, וכמו שמוכיח הרבי בשיחות שלפני"ז שב"נ גדרו עצמם מן העריות שכולל גם מקרה זה, ועד כדי כך שגם בני העיר היו חייבים מיתה ע"ז שלא מחו. שמכ"ז מובן שזה שגזל שכם את דינה, לא היה זה באופן שנהפכה לשפחתו, ע"פ דרכם של האומות דב"נ ואי"ז אפי' שלל מלחמה. וא"כ מנין המקור שדינה נהפכה עי"ז לשפחה עם כל ההשלכות ההלכתיות שבזה (אמנם, ישנו דין שגזלן שייך שיקנה את גזלתו, ורק ישלם דמיה, אבל זה בפשטות שייך כשנפעל שינוי בחפץ, משא"כ כאן).

ב) מקשה הרבי, שאולי עי"ז שדינה השתחררה היא חזרה למצבה המקורי שהיא בת חורין, וממילא אסורה לשמעון. ומבאר הרבי שמכיון שאחרי שהרגו את שכם לא רצתה דינה לצאת עד שיבטיח לה שמעון שישאנה, א"כ, מכיון שכל יציאתה היתה תלויה בתנאי זה, ממילא מובן, ששחרורה גרם ופעל שתשאר כנענית, ותוכל להיות מותרת להנשא לשמעון.

וצריך ביאור: (א) משמע שכל הדיון בין דינה לשמעון היה לאחר שהרגו את שכם אדוניה, וממילא לא היתה שום רשות שילטונית עליה, ומובן שאוטומטית נעשית היא בת חורין. א"כ על מה היה שייך שתתלה את התנאי שלה, הרי כבר אינה שפחה. וכמובא בגמ' קדושין כ"ב ע"ב במעשה דמר זוטרא שעשה תחבולה ע"מ שהעבד דהגר לא יצא חופשי ע"י מיתת אדוניו ושיהפך לעבדו, שמזה מובן שע"י מיתת האדון נעשה חופשי. (ב) ובכלל, הרי לאור כל המבואר בשיחה מובן ביתר ביאור המושג ההלכתי דשפחה אין לה מציאות עצמית כלל. א"כ מובן, שתנאים שייך שיעשה רק האדון שלה ולא השפחה עצמה.