ב'לקוטי-שיחות' כרך יד (הוספות) עמ' 369 ואילך, מובא שיחה בה מעורר כ"ק אדמו"ר בהרחבה בענין מגבית לעניים לצורך החגים וכו', ובין השאר שקו"ט בטעם שלא תיקנו לערוך מגבית לעניים לצרכי ר"ה וחגי תשרי וכו' כמו לפני חג-הפסח - "מעות חטים" לכל צרכי החג, עיין שם.

והנה נוסף על 2 הביאורים שבהשיחה המוגהת: [1) לא רצו לתקן דבר המסמן על מצב של היפך סימנא טבא וכו'. 2) צוק העיתים וכו'], הזכיר כ"ק אדמו"ר בשיחת שבת תשובה תשל"ח ('שיחות-קודש' תשל"ח כרך א' עמ' 21 ואילך), עוד ענין - שמתחלק לשני ביאורים - אך כ"ק שללו (ולא נכלל בשיחה המוגהת).

כ"ק אדמו"ר אמר אז, שישנם ביאורי מפרשים לפשר אמירת "הא לחמא עניא וכו'" בפסח דווקא ולא בסוכות: (א) שמכיון שהגאולה היא בחודש ניסן (כדעת ר' יהושע בר"ה יא, א וכן פסק המדרש - שמו"ר פט"ו, יא), והגאולה באה בזכות צדקה (ב"ב י, א), לכן מדגישים בפסח את ענין הצדקה. [אגב, בהנחה שם לא ציין מקור, אבל בפשטות ניתן לציין ל'מעיל צדקה' (א' שנו) דלהלן - טעם ששי, וטעם אחד עשר]. (ב) מכיון שבחודש תשרי בלא"ה עסוקים בצדקה - כדי לזכות בתשובה עליה נאמר (דניאל ד, כד) "וחטאך בצדקה פרוך", משא"כ בפסח שאז יש צורך לעורר באופן מיוחד על ענין הצדקה.

הטעם לשלילת ביאורים אלו, הוא משום "שאין להם שייכות לענייננו - שהרי מכל ביאורים אלו לא יהיה להנזקק עניני אכילה ושתי' וצרכי החג".

והנה, מצינו עוד ביאורים [הן מכ"ק אדמו"ר (ראה 'ימי מלך' כרך ב' עמ' 194). אבל שם הם בדרך צחות, ו]באחרונים, וי"ל שכ"ק אדמו"ר, מלכתחילה שלל ביאורים אלו (ועכ"פ מדבריו משמע שאין בזה ביאור מספק), ולדוגמא:

בשו"ת 'בנין שלמה' למהר"ש כהן מווילנא (סימן נח), ביאר מה שאיתא במסכת שקלים, שבחודש אדר יש לעיין בצרכי רבים יותר משאר ימות השנה - עפ"י מה שאחז"ל (שבת דף לג, ב) שכל אדם שנעשה לו נס צריך לפקח ולתקן דרכי רבים, והראיה מיעקב אבינו ע"ה שהואיל ונתרפא מצלעתו לפיכך "ויחן את פני העיר". וכך בחודש אדר, מכיון שנגאלו בנ"י בימי מרדכי ואסתר ממוות לחיים, לכן אחז"ל להשגיח בצרכי רבים בחודש זה שנעשה בו נס לישראל. ומכיון שכן, הרי בחודש ניסן שבו נגאלו אבותינו ממצרים ויצאו מעבדות לחירות, ראוי לעיין בצרכי ציבור כל משך זמן ההוא, ולכן נותנים לעניים כל צרכי הפסח.

והנה, ביאור זה הוא הסבר נאה לטעם שתיקנו קמחא דפסחא בניסן, אך אינו מתרץ את המצב בפועל בחגי תשרי!

ועד"ז עוד ב' ביאורים שהביא המשנ"ב ('שער הציון' סימן תכט ס"א ס"ק יוד), וכן ביאור של ר"ש קלוגר (הגהת 'חכמת שלמה' סתכ"ט ס"א בהגה"ה), - הובאו ב'ימי מלך' שם - מסבירים את הענין של קמחא דפסחא בפסח, אבל לא מתרצים את הענין של תשרי.

והנה בספר 'מעיל צדקה' לבעמח"ס 'שבט מוסר' (א' שנו), הביא י"ד טעמים לכך שנוהגים להזמין עניים בפסח יותר משאר חגים, (ולהעיר שכמה מהטעמים מופיעים גם בחלק מהאחרונים שהובאו או צויינו לעיל), חלק הם סיבות יותר גשמיות וחלק יותר רוחניות. - ובטעם השנים עשר כתב וז"ל:

"עוד י"ל, בשלמא בשאר חגים, חג השבועות ור"ה שהם שני ימים, בדבר מועט הנותן לעני יכול לפרנס עצמו, אך בחג הפסח שהן ח' ימים אינו יכול לפרנס עצמו בדבר מועט וצריך לתת לו הרבה, וכל רבוי קשה לבעל הבית לתת, לכן תקנו להביאם בבית דגביל לתורא גביל לתורי וכו' ונר לאחד נר למאה, כארז"ל (שבת קכב, א) ובחג הסוכות אף-על-פי שהם ט' ימים עם שמיני חג עצרת, לא נהגו להביאם משום דחייבים לאכול בסוכה, ואין מקום להחזיק כל בני ביתו ולעניים".

כלומר, שזה שלא תיקנו להזמין עניים בחג הסוכות, הוה רק מפני סיבה גשמית-טכנית שא"א להחזיק כ"כ הרבה אנשים בסוכה, משא"כ בפסח, לכן בפסח מזמינים עניים ובסוכות לא! וא"כ זה מגדיל את שאלת כ"ק אדמו"ר, שאדרבה יש לדאוג לצרכי עניים, שהרי הם בביתם ולא כבפסח (שאז סמוכים על שולחן אחרים), ולכן דרושה מגבית לחג הסוכות!

[במק"א ראיתי פעם שיטה הפוכה: בליל הסדר יש לדאוג שהעני יוכל לערוך על שולחנו סדר - מתאים לדין חירות, ולא כעני הסמוך לשלחנו של מישהו וכו'].

עוד יש להעיר במ"ש בלקו"ש שם (הע' 6): "ורק באם נשאר מהמעות חיטים, אז יתנו (מהמותר) לעניים לשאר צרכי הפסח (שערי תשובה או"ח סתכ"ט)". - שכ"כ גם הרב החיד"א ('מחזיק ברכה' שם), דאם גבו לצורך עניים והותירו, אין לשנות לדברים אחרים אלא יתנום לעניים לשאר צרכי הפסח.

ד"א, באותה שיחה בהערה 31: "...ועפ"ז מתורץ ג"כ דבכ"מ - סוכה אחת לכו"כ משפחות (דלא כ"תדורו" דכל השנה)...".

להעיר, שמצינו גם לאידך בזמן עזרא - שעשו סוכות גדולות ציבוריות להרבה מבנ"י, כמ"ש בספר ה'רוקח' להר"א מגרמיזא ז"ל סרי"ט, בביאור דברי הגמ' בערכין לב, ב: אפשר בא דוד ולא עשו סוכות עד שבא עזרא וכו', "אלא מאי לא עשו אלא בימי עזרא, שלא נבנו בתים הרבה בירושלים כי אם מעט, ומעט עם, ובימי המלכים היו בתים הרבה וחצרות, חצר לבעל הבית ועשו בהן הסוכות, ובימי עזרא כתיב אין בהם בתים בנויים, ועשו סוכות ארוכות ורחבות ורוב עם יושבים בסוכה אחת ושמחים יחד". עיין שם.