באגה"ק כ"ק אדמו"ר נשיא דורנו (ח"ב עמ' שנב) כותב אודות המנהג לאכול מצה בפסח שני שכ"ה מנהגינו, ומעתיק מכמה ספרים מנהגים שונים בזה, ומביא מספר 'דרכי חיים ושלום' שה'מנחת אלעזר' נהג לאכול מצה ומרור בסעודת יום י"ד באייר.

ולכאו' יש לעיין, למה באמת אין אנו נוהגין ג"כ לאכול מרור ביחד עם המצה, שהרי בפ"ש לא היה שום חילוק בין המצה למרור, ששניהם נלמדים מאותו פסוק (פרשתינו ט, יא) "על מצות ומרורים יאכלהו" (ולא כפסח ראשון, שבו יש חיוב בפ"ע על מצה מ"בערב תאכלו מצות"), ולמה בזה"ז כשעושים זכר לפסח שני, אנו נוהגים לאכול רק מצה ולא מרור?

[וראה בהגש"פ עם לקוטי טעמים ומנהגים ד"ה "צפון", שדן בנוגע לאפיקומן, למה לא תיקנו גם זכר למרור הנאכל על השובע. ומבאר, כיון שבזמן שאין פסח, חיוב המרור הוא רק מדרבנן (ודלא כמצה שהחובה מה"ת), לכן לא תקנו שיאכל עוה"פ מרור באפיקומן. אך בנדו"ד הרי אין שום חיוב לא מה"ת ולא מדרבנן לאכול בזה"ז בפ"ש, לא מצה ולא מרור, וא"כ מהו הטעם לחלק בין מצה למרור, שהנהיגו לאכול רק מצה ולא מרור?].

ואוי"ל בזה, ע"פ המבואר בלקו"ש חל"ג בהעלותך-א, שלכאו' ישנה סתירה בין ביאור הצ"צ (באוה"ת פרשתנו ע' שסז-ח), שענינו של פסח שני בעבודת האדם שייך לתוכן העבודה של חודש אייר - החודש השני, והוא העלייה מהדרגה הראשונה ביצי"מ - אתכפיא, להדרגה השני' - אתהפכא, ולכן אין צריך לבער את החמץ מרשותו בפ"ש "חמץ ומצה עמו בבית", כי בדרגה זו ניתן הכח להפוך את החמץ לקדושה וכו', ולכאו' כ"ז הוא היפך המפורש בפשש"מ, שכל ענינו של פ"ש אינו אלא באדם שלא הביא פסח ראשון, "ולפי ביאור הצ"צ ה"ז להיפך - כי נוסף ע"ז שלאחרי העבודה דפ"ר שייכת וגם נדרשת העבודה דפ"ש, הרי עוד זאת שאי אפשר להגיע להעבודה דפ"ש, כ"א דוקא ע"י הקדמת העבודה דפ"ר"?!

ונקודת הביאור שם היא, שהיות שגם מי שלא הקריב את הפסח בראשון מחוייב בשאר עניני הפסח, כמו איסורי חמץ ואכילת מצה, ולכן ברוחניות הענינים גם אצלו שייך לומר שהפסח שני הוא הדרגה השני' הבאה לאחרי העבודה דחה"פ (הראשון), אלא שמי שהקריב את הפסח ראשון הרי זה נתינת כח שיוכל להמשיך ולהתעלות, ובחודש השני להגיע לאתהפכא. משא"כ מי שלא הקריב קרבן פסח ראשון, אא"פ לו להגיע למדרגת אתהפכא מבלי שיתקן וישלים את החסרון בפסח ראשון ע"י שיביא קרבן בפ"ש (ע"ש היטב).

ועפ"ז מבאר בנוגע לזה"ז, שלכאו' מה שייך כל הענין דפ"ש בזה"ז (ובפרט בחו"ל), כשאין לנו קרבן פסח, ול"ש לומר שבזה מתקנים ומשלימים מה שלא הקריבו בראשון? ובפרט שכל ענין התשלומין דפ"ש ניתן רק ליחיד ולא לציבור, "וא"כ כיצד מתאים לקבוע פסח שני כיום, דמנהגים מיוחדים שאין אומרים תחנון וכו' - עבור כל בנ"י יחד?"

וע"פ הנ"ל א"ש, שהיות ש"גם אלו שהקריבו פ"ר, שלימות פעולת הקרבה זו (שהיא העבודה דאתהפכא) באה בחודש השני, ובפרט בפ"ש וכו', ולכן גם בזה"ז שישנה העבודה הרוחנית שבקרבן פסח, חוגגים את הזמן המיוחד עבור העלייה להדרגה השני' שבעבודת השם - אתהפכא ועשה טוב".

ולפי"ז אפשר לבאר לענ"ד מה שהנהיגו בזה"ז בפ"ש לאכול רק מצה ולא מרור, אף שבזה"ב כשהקריבו פ"ש, היו אוכלים גם מרור. כיון שמרור מורה על המרירות מריחוקו מאלוקות, כמבואר בלקו"ת (ויקרא יב, ד), ושם גם מביא מפע"ח דמרור בגימ' מות, "כי הגשמיות נק' מות ורע, שהוא כלה ונפסד וכו', וע"כ צריך להיות בחי' מרור ומרירות ממה שנמשך אחר הגשמיות וכו'".

וראה גם במכתב כללי די"א ניסן תשל"ז, שענין המרור ברוחניות הוא "די ניט געוואונטשענע זאכן, וואס מ'דארף און מען מוז פילן אז עס איז ביטער, ובמילא וועט ער עס באקעמפען" (ויל"ע למה לא צויין שם במ"מ לדרוש הנ"ל בלקו"ת).

ולכן נ"ל, שבעצם מרור אין לו שייכות לעבודה דפ"ש שענינה אתהפכא, וכנ"ל, ורק בזה"ב אותם יחידים שלא הקריבו את הפ"ר היו צריכים לאכול מרור ביחד עם הפ"ש, כיון שהם היו חסרים1 עדיין את הנתינת כח שמקבלים כל ישראל בהקריבם את הפ"ר, כדי שבחודש אייר כבר יוכלו להגיע למדריגת אתהפכא. משא"כ אלו שעדיין צריכים להשלים את החסרון הזה, עדיין יש להם שייכות למרור גם בפ"ש.

אבל כשבאים בזה"ז להנהיג מנהג עבור "כל בנ"י יחד" (כלשון השיחה הנ"ל), הרי שצריך להיות מתאים עם תוכן היום דפ"ש כמו שהוא ע"ד הרגיל (ולא כמו שהוא, אצל זה שהחסיר בעבודתו בפסח הראשון), הרי שאין כל ענין לאכול בפ"ש מרור שמורה על העבודה דאתכפיא ולא אתהפכא, ולכן לא הנהיגו לאכול בזה"ז גם מרור.

ואף שפשוט שגם בזה"ז ישנו ענין בפ"ש למי שנמצא במצב ירוד וכו', וכפתגם הידוע (שבהיום יום של י"ד אייר) שפ"ש מורה אז עס איז ניטא קיין פארפאלן וכו', ואפי' מי שהי' טמא וכו', ואפילו לכם, שהי' ברצונו וכו', ומ"מ יכולים לתקן וכו'. אבל זה אינו סותר להמבואר לעיל, משום שבודאי יש ביום זה נתינת כח לכאו"א לתקן ולהשלים גם אם הוא לא אוחז באתכפיא כלל, אבל זהו ענין המסור לכאו"א בהתאם למה שידע איניש בנפשי' מהו צריך לתקן וכו'.

אבל לא הנהיגו בעבודה זו איזה ענינים ששווים לכל נפש, משא"כ מה שתיקנו מנהגים מיוחדים לכל בנ"י יחד, שאין אומרים תחנון וכו', הרי שזה בא מצד (בלשון השיחה הנ"ל) "חוגגים את הזמן המיוחד עבור העלי' למדרגה השני' שבעבודת השם, אתהפכא ועשה טוב", וממילא אין זה מתאים (לכאו') שינהיגו מנהג עבור כל בנ"י לאכול מרור בפסח שני.