בלקו"ש חי"א ע"א 149 מביא ב' האופנים באיסור לפני עור אם הוא איסור כללי בפ"ע או שהוא איסור פרטי, היינו פרט בהאיסור בו הוא מכשיל את חבירו. ובהערה 65 מוסיף "וי"ל שתלוי בהדעות אם הנותן מכשול לפני עור – כפשוטו – עובר בלאו זה, שלפי שיטה זו (שחלק הכתוב ופי' – עפ"י הכלל דאין מקרא יוצא מידי פשוטו – אופן אחד דהאיסור) לחלק יצא בכל האיסורין (אף שמחולק מהענין דהבערה לחלק יצאת – דכאן הוא לפרט ולא לחלק), וה"ז פרט בכל ענין בפ"ע. [או י"ל להיפך: כיון שייחדו הכתוב – ה"ז הוכחה שהוא ענין בפ"ע, ומושיט יין לנזיר ה"ז פרט בלפני עיור ולא בנזיר] משא"כ להדיעה שאינו עובר באופן זה – איסור כללי הוא," עכלה"ק.

והנה דברי הערה זו צריכים הסבר, שהרי כותב סברות הפוכות, האם נאמר דכיון דלפני עור הוא לאו בפ"ע ופירושו כפשוטו, לכן גדר לפני עור הוא איסור כללי או להיפך (מאותה סברא כמעט הוא) איסור פרטי. וצ"ב בזה.

ועוד זאת דבהשקפה ראשונה ההסברה ד"כיון שייחדו הכתוב ה"ז הוכחה שהוא ענין בפ"ע" מובן בפשטות יותר, ואעפ"כ כותב כפי' ראשון ועיקרי ההסברה דאי לפני עור הוא לאו בפ"ע (וכפשוטו) הוא איסור פרטי, וצ"ב בזה.

ואולי י"ל דהנה בהא דלפני עור הוא איסור פרטי יש לחקור האם הפי' בזה דגם לצד זה לפני עור הוא לאו בפ"ע ושם האיסור הוא לפני עור, אלא שאין גדר האיסור שהתורה אסרה להכשיל חבירו באיסור איזה שיהי', אלא גדר הלאו שבא כתוספות על כל איסור בפ"ע שמלבד האיסור לעצמו לא יכשיל חבירו באיסור פרטי זה. אמנם י"ל באופן אחר דלהצד דלפני עור הוא איסור פרטי הפי' בזה הוא דהוי (כאילו) אינו לאו בפ"ע אלא גילוי מילתא על כל האיסורים שבתורה, דמלבד האיסור עצמו הרי זה כולל ג"כ שלא להכשיל את חבירו בזה, וכשמכשיל חבירו שם האיסור הוא איסור פרטי (היינו שגם לצד זה הוא נמנה ללאו בפ"ע, אלא שגדר לאו זה הוא גילוי מילתא לשאר איסורין).

וי"ל דזהו הב' אופנים המבוארים בההערה, דלצד הראשון והעיקרי אם נאמר דלפני עור הוא איסור פרטי כל הלאו הוא גילוי מילתא לשאר איסורים, והוי כאילו אמרה תורה בכל איסור ואיסור לא תעשה כן בעצמך ולא תכשיל חבירך בזה, ולכאורה מנ"ל הא (דהוא גילוי מילתא) ומבאר בהערה שם דהוא ע"ד הלאו דהבערה דלחלק יצאת, וגילוי מילתא לכל האבות מלאכות, דעד"ז לפני עור ע"י שאמרהו תורה אופן א' דאיסור זה – להכשיל עור כפשוטו, ה"ז גילוי מילתא לכל האיסורים ולכל האופנים דהוי כאילו אמרה תורה לא תעשה בעצמך ולא תכשיל חבירך.

וע"פ הבנה זו דלפני עור הוא איסור פרטי י"ל דהפי' בזה דלפני עור הוא איסור כללי אינו דאין ללפני עור קשר כלל להאיסור הפרטי שמכשיל חבירו, אלא דאף דבאמת כשאמרה תורה לפני עור ה"ה בא כתוספות (ועכ"פ שייכת) לכל איסור פרטי, אבל עדיין שם איסור לפני עור עליו, ומחמת זה הוא נקרא איסור כללי. וזהו שמבאר בההערה לצד זה, דס"ל דאין הפי' בלפני עור שאסור להכשיל עור כפשוטו, ולא נאמרה בפסוק זה אלא לגבי כל איסורי התורה דאסור להכשיל חבירו בהם, וא"כ מסתבר שהלאו דלפני עור בא כתוספות לכל איסור, שהרי לגבי איסורי התורה (ולא לעור כפשוטו) נאמרה לאו זה, ונמצא שמתייחס לפני עור לכל איסור בפרט, אבל שם האיסור הוא לפני עור, ולא שם האיסור פרטי שהכשיל חבירו בו.

וכ"ז הוא הפי' הראשון והעיקרי בהחקירה אי לפני עור הוא איסור כללי או פרטי, דלצד זה נמצא דאי הוא איסור פרטי, ה"ה עובר ממש על (חלק מ) האיסור פרטי, ומתאים יותר למה שמקשה בפנים השיחה, דלכאו' עבר אהרן באיסור ע"ז ע"י מה שהכשיל את בנ"י באיסור ע"ז.

והאופן הב' בההערה היא דהחקירה אי לפני עור הוא איסור כללי או פרטי הוא, דלהצד דהוא איסור כללי פירושו דאין לאיסור זה שייכות לאיסורי התורה כלל, דגדר האיסור הו"ע כללי ביותר שלא להכשיל חבירו בדבר שלא טוב לו, הן במכשול כפשוטו, והן בעצה שאינה הוגנת לו, והן לגבי איסורים, ולכן מבאר לצד זה בההערה "דכיון שייחדו הכתוב ה"ז הוכחה שהו"ע בפ"ע", והיינו דכתבה התורה הלאו באופן זה שיהא מובן דלא שייך לאיזה ענין פרטי כלל אלא כל תוכנו שלא להכשילו חבירו באיזה ענין שיהי'.

ולאופן זה הפי' בזה דלפני עור הוא איסור פרטי הוא שבא כתוספות על כל האיסורים, אף שעדיין שם לאו לפני עור עליו ולכ' ההסבר בצד זה (אף שאינו מפרש צד זה בההערה), דכיון דלא נאמרה בלפני עור האיסור כפשוטו להכשיל עור, לא חידשה התורה בזה איסור מיוחד בתוכן בפ"ע שלא להכשיל חבירו בדבר שלא טוב לו בכל אופן, אלא כל האיסור דלפני עור נאמרה כתוספות על שאר איסורי התורה. ובקיצור: ב' אופנים איכא בהבנת החקירה אי לפני עור הוא איסור כללי או פרטי, ובהתאם לזה באו ב' הפירושים בההערה, ואינו סתם סברות הפוכות. וכ"ז לגבי הפירוש הפשוט בההערה.

ועכשיו יש להעיר מזה לגבי התוס' בשבת (ג, א ד"ה בבא) דהקשו מ"ט בבבא דרישא פטור ומותר הרי עובר על לפני עור, ותי' דמיירי בנכרי, ובתו"י תי' דלענין איסור שבת קאמר דהוא פטור ומותר, אבל באמת אסור מצד לפני עור, וידוע ג"כ מ"ש רעק"א ע"ז, דלכאו' סו"ס אסור הוא ולמאי נ"מ אי מצד איסור שבת הוא או לפני עור? ומת' דנ"מ היא אי יהא מומר לכל התורה ושחיטתו פסולה, דרק המומר לאיסור שבת מומר לכה"ת.

ורגילים לפרש בזה דהא דמיאנו התוס' לתרץ כתי' התו"י, דלכאו' תי' התוס' דאיירי בנכרי דחוק, ואילו להתו"י קושיא מעיקרא ליתא כיון דכאן מיירי לגבי איסור שבת, הוא ע"פ החקירה אי לפני עור הוא איסור כללי או פרטי, דהתוס' ס"ל דהוא איסור פרטי ולכן גם מה דעובר לפני עור שייך לאיסור שבת, משא"כ התו"י ס"ל דלפני עור הוא איסור כללי ולכן תי' דהכא באיסור שבת מיירי, ולפני עור לא שייך לזה דהוא איסור כללי.

וכן מפרשים בדרך זה דמה דקאמר רע"א דאי עובר על לפני עור לגבי איסור שבת לא יהא מומר לכה"ת היינו דוקא אי לפני עור הוא איסור כללי, אבל אי הוא איסור פרטי י"ל דיהא מומר לכה"ת דעבר על פרט דאיסור שבת ע"י שמכשיל חבירו.

והנה ע"פ מה שביארתי לעיל דב' אופנים איכא בפי' החקירה אי לפני עור הוא איסור כללי או פרטי נראה, דרק אם ננקוט כהפי' הב' דלפני עור הוא איסור פרטי, היינו דהוי גילוי מילתא דבכל איסורי התורה איכללו בי' תרתי איסור לעצמו ואיסור להכשיל חבירו, אפ"ל דס"ל להתוס' דהול"ל במשנתינו דמיירי באיסורי שבת דאסור מצד לפני עור, דלאופן זה (בביאור איסור פרטי) איסור זה חלק מדיני שבת ממש הוא, אבל א"נ דגם להצד דהוא איסור פרטי פירושו שבא (רק) כתוספות על כל איסור פרטי אבל מ"מ שם איסור לפני עור עליו, שפיר מובן תי' התו"י דהכא איירי לענין שבת, שהרי סו"ס גם לצד זה, לפני עור שם איסור בפ"ע הוא, והכא באיסורי שבת מיירי.

ועד"ז לגבי דבריו מובן, דלא מסתבר לחלוק על דברי רע"ק דאי מכשיל חבירו באיסור שבת דלא יהא מומר לכה"ת אלא א"נ דהפי' בזה דלפני עור הוא איסור פרטי הוא דהוי גילוי מילתא לגבי איסור שבת עצמו, וא"כ הוי ממש כעובר על (חלק מ)איסור שבת, וד"ל.

ועפ"ז יש להעיר עוד לגבי מה שהביא הגראי"ב גערליצקי בשיעוריו לתלות בחקירה זו אי לפני עור הוא איסור כללי או פרטי מ"ש הריטב"א בע"ז ו, ב, שכ' לגבי איסור לפני עור בע"ז דל"א בזה יהרג ואל יעבור ד"שאני איסורא דלפני עור דלא מיחד לע"ז אלא לאו כולל הוא לכל האיסורין",אבל בבעה"מ בסנהדרין עד, א חולק ע"ז, די"ל דהריטב"א ס"ל דהוא איסור כללי ובעה"מ ס"ל דהוא איסור פרטי, ע"כ דבריו. וע"פ הנ"ל י"ל דלכו"ע אין לפני עור איסור כללי ממש, והיינו דתוכן האיסור הו"ע מיוחד בפ"ע שלא להכשיל חבירו בדבר לא טוב (וזה כולל ג"כ איסורים), ולאידך לכו"ע אין לפני עור איסור פרטי ממש דהיינו גילוי מילתא על כל איסורי תורה, ולפני עור בע"ז שם איסור ע"ז עליו, דלב' צדדים אלו ליכא פלוגתא, אלא דלכו"ע לפני עור הוא איסור כללי בזה, שנאמרה לגבי כל איסורי התורה, ולאידך איסור פרטי הוא בזה שאינו ענין כללי בפ"ע ממש, אלא כל איסורו בא כתוספות על כל איסור, ובזה הוא שחולקים אי נכלל זה בגדר אביזרייהו דע"ז או לא, (והיינו דעיקר פלוגתתם הוא בגדר אביזרייהו דע"ז).