ראש הישיבה - ישיבה גדולה, מיאמי רבתי
בלקו"ש חי"ד (שיחה א לפר' ראה) מביא כ"ק אדמו"ר זי"ע פרש"י עה"פ (ראה יב, כג) "רק חזק לבלתי אכול הדם", וז"ל רש"י: "ממה שנאמר חזק אתה למד שהיו שטופין בדם לאכלו, לפיכך הוצרך לומר חזק, דברי רבי יהודה. רבי שמעון בן עזאי אומר לא בא הכתוב אלא להזהירך וללמדך עד כמה אתה צריך להתחזק במצות, אם הדם, שהוא קל להשמר ממנו, שאין אדם מתאוה לו, הוצרך לחזקך באזהרתו, ק"ו לשאר מצות", עכ"ל.
ומביא כ"ק אדמו"ר שבספרי, מקור פרש"י, איתא (לפי גרסתינו) הלשון "שהיו שטופין בדם קודם מ"ת", דמשמעותה שנשתנה לאחר מ"ת, ורש"י משמיט התיבות "קודם מ"ת", ומבאר כ"ק אדמו"ר הטעם וז"ל: "כי עפ"ז אינו מובן: האזהרה על אכילת דם נאמר בתורה כמ"פ, ואם נאמר שהיו שטופים בדם רק קודם מ"ת (שבפשטות הוא לפי שהיו שטופין בדם במצרים), הול"ל "חזק" כשהוזהרו על אכילתו בפעם הראשונה, היינו בסמיכות לאחר מ"ת, קרוב לזמן שהיו שטופים בדם. ומדוע נצטוו להתחזק שלא לאכול דם ב"אלה הדברים", שנאמרו בסוף שנת הארבעים לאחרי צאתם ממצרים, וכבר מת כל הדור ההוא, ולא נאמר "חזק" באזהרה על אכילת דם שבחומש ויקרא?". עכ"ל.
ומוסיף בהערה 15, וז"ל: "בעמק הנצי"ב שם מבאר: דאף שמשעת מ"ת ואילך אינם צריכים להתחזק בדם שאינם להוטים עוד, מ"מ שייך לשון חזק, פי' הוי עומד בחזקך שלא לאכול דם, אבל עדיין תקשה הקושי' שבפנים", עכ"ל.
פי' דברי ההערה: בעמק הנצי"ב מתרץ הקושיא מדוע אומר "חזק" בסוף מ' שנה, אף שלא היו שטופים בדם אז, כי כוונת הפסוק הוא שתמשיכו לעמוד בהחוזק שלכם שלא לאכול דם, וזהו מה שמקשה בההערה שלכאורה אזלה לה ראיית רש"י (לפי ביאור השיחה) לפרש שלא רק קודם מ"ת היו שטופים בדם, כ"א גם אז (מטעם שאל"כ מדוע הוצרך לומר "חזק" אז), שהרי, אף שלא היו שטופים בדם אז, בסוף מ' שנה, מ"מ מתאים לומר ע"ז הלשון "חזק", שתמשיכו בהחוזק.
וע"ז כותב שעדיין תקשה הקושי' שבפנים, כלומר: בפנים השיחה הקשה יותר, לא רק איך מתאים הלשון "חזק" בסוף מ' שנה, כשלא היו אז שטופים בדם, כ"א גם מדוע "לא נאמר "חזק" באזהרה על אכילת דם שבחומש ויקרא", וזה אינו מתורץ במ"ש הנצי"ב, כי תירוצו הוא רק איך שמתאים לומר גם בסוף מ' שנה הלשון "חזק", אבל אין זה סיבה שלא לומר "חזק" בפעם הראשונה של הציווי, ולכן הוכרח רש"י לומר דלא כפי' הנצי"ב.
אבל צע"ג בזה, שהרי להלן בהשיחה מבואר ג' סבות מדוע אין פי' (הזה) הא' ברש"י מספיק, ונצרך להביא פירוש שני, והסיבה הראשונה היא: "כיון שהיו "שטופים בדם" הול"ל "חזק" גם בהאזהרה על דם שבספר ויקרא - ואדרבה עיקר מקומו שם בסמיכות למ"ת ולא (רק) בסוף הארבעים שנה". הרי שגם לפי רש"י אין מתורץ קושיא זו, ורק מתורץ הקושיא איך מתאים לומר "חזק" בסוף מ' שנה. והרי זה מתורץ גם לפי' הנצי"ב, וא"כ מאי אולמי' הפי' של רש"י לגבי פי' הנצי"ב, הרי לב' הפירושים מתורץ הקושיא איך מתאים הלשון "חזק" בסוף מ' שנה, ולב' הפירושים נשאר קשה מדוע לא כתב "חזק" בהאזהרה שבספר ויקרא.
ועד"ז אין לומר שהכוונה במ"ש בההערה "אבל עדיין תקשה הקושי' שבפנים" הוא לפרט אחר, למה שכותב בפנים השיחה "ומדוע נצטוו להתחזק שלא לאכול דם ב"אלה הדברים" . . וכבר מתו כל הדור ההוא", היינו שלפירוש הנצי"ב קשה, מדוע צריכים אזהרה להמשיך בהחיזוק, הרי כבר מתו כל הדור ההוא. - גם זה אין לומר, כי גם לפירוש רש"י ה"ז קשה, וכפי שכותב להלן בהשיחה הסיבה הג' מדוע אין פירוש הראשון הנ"ל שברש"י מספיק, וז"ל: "ביותר קשה לומר שבסוף ארבעים שנה שכבר מתו כל העם היוצאים ממצרים, יהיו בניהם שטופים בדם, ובפרט לאחרי שנאמרו בזה אזהרות הקב"ה כמ"פ", עכ"ל.
ויתירה מזו: הי' מקום לומר שהטעם מדוע אין רש"י מקבל פירוש הנצי"ב, ה"ז לפי שע"פ פשוטו של מקרא, דרכו של רש"י, אין מתאים לומר הלשון "חזק לבלתי אכול הדם", אם הכוונה היא שתמשיכו בהחיזוק - אבל אינו כותב כן בההערה. ובפשטות ה"ז לפי שס"ל לכ"ק אדמו"ר שאכן זה מתאים ע"פ פשש"מ, וכל הטעם שאין רש"י מקבל פירושו הוא לפי ש"עדיין תקשה הקושי' שבפנים", אבל קשה כנ"ל לאיזה קושי' מתכוין שנשאר קשה לפי' הנצי"ב, ומתורץ ע"פ פרש"י?
ואולי י"ל (בדוחק) בהקדים שישנם ב' אופנים בהקושיות שאפשר להקשות (וכ"ה בהקושיות בפשש"מ): א. קושיא חזקה כ"כ עד שזה מפריך הפירוש, כלומר זה מכריח שאין הפי' כן. ב. קושיא שמחליש הפירוש, אבל אינו מפריכו. היינו שמטעם קושיא זו צריכים לפי' ב', אבל אי"ז מבטל הפירוש הראשון לגמרי. ופשוט שתמיד כשהרבי מבאר הטעם מדוע הוצרך רש"י להביא ב' פירושים, לפי שבכל א' מהפירושים ישנו קושי, הרי הקושיות על ב' הפירושים הן בגדר קושיא שבאופן הב', שרק מחלישים את הפירושים, ולא מבטלים אותם, כי אל"כ הרי אא"פ לומר אף א' מהפירושים.
וכ"ה בנדו"ד, שהקושיות על הפי' הא' שהבאנו לעיל מהשיחה, הן באופן הב', היינו שמחלישות את הפירוש, ואינם מבטלים אותו לגמרי.
ועפ"ז י"ל שלפי פרש"י שהיו שטופים בדם גם בשנת הארבעים, אין קשה כ"כ מדוע לא נאמר "חזק" בחומש ויקרא, וכן אין קשה כ"כ מדוע היו שטופים בדם כשזה הי' כבר דור השני, והקושיות רק מחלישות הפירוש, ומזקיקין לרש"י להביא פי' שני, משא"כ לפי' הנצי"ב ה"ה קושיות מסוג הא', ומפריך הפירוש לגמרי.
והטעם ע"ז י"ל, שלפי פי' הנצי"ב שנאמר "חזק" רק כדי להמשיך להיות חזק בזה, קשה לגמרי, שא"כ בודאי הי' צ"ל "חזק" כשעדיין היו שטופים בזה בפועל, ובאופן של ק"ו: מה אם כשכבר לא היו שטופים בדם הוצרך לומר שימשיכו בהחוזק, כ"ש שכן הול"ל בפעם הא' כשעדיין היו בפועל שטופים בדם. וגם: אם להבנים שלא היו שטופים בדם הוצרך לומר "חזק" להמשיך להיות חזק בזה, כ"ש שהול"ל כן להאבות עצמם, ויתירה מזו: היות והם דור שני, אין לומר בכלל שימשיכו בהחוזק שלהם, - איזה חוזק, הרי הם מעולם לא היו שטופים בזה. וזה מבטל פירושו לגמרי.
משא"כ לפרש"י י"ל בדוחק שכשהזהיר הקב"ה את בנ"י בפעם הא' לא לאכול דם, ה"ז כהרבה ציוויים, שאצ"ל "חזק", אף אם היו שטופים בזה, כי באופן כללי כ"ה בהרבה אזהרות, שעד אז לא נזהרו מזה, ופתאום ה"ה אסור, וה"ז דבר קשה, אלא שהאזהרה עצמה מספיקה שלא יכשלו בזה מכאן ולהבא, וכ"ה גם בדם, אלא שבדם ה"ז קשה עוד יותר, אבל באופן כללי ה"ז כהרבה ציוויים אחרים. ורק לאחר מ' שנה, וראה הקב"ה עד כמה קשה להם לישראל ליזהר מזה, הוצרך אז להוסיף "חזק".
ועד"ז בנוגע זה שהם כבר הדור הב', כי אפ"ל שהשטיפות בדם הי' אצלם חזק כ"כ, עד שנמסר גם לבניהם אחריהם.
ואף שכהנ"ל דוחק הוא, כמובן, אשר לכן הוצרך רש"י להביא פי' ב', מ"מ היות וסוכ"ס אפשר לתרץ הקושיות בדוחק אין זה מבטל הפי' לגמרי, וזה נשאר [ויתירה מזו:] כפירוש הראשון.
משא"כ לפי' הנצי"ב, הקושיות הנ"ל הן חזקות כ"כ, עד שזה מכריח שאאפ"ל כפירושו.
וזוהי כוונת ההערה "אבל עדיין תקשה הקושי' שבפנים", היינו שהקושיות הנ"ל מבטלות פירושו לגמרי, ואא"פ לאומרו. משא"כ לפרש"י, אף שגם קשה כן, מ"מ אי"ז מבטל הפי' לגמרי.
אבל צ"ע אם זהו פי' ההערה, שהרי לכאו' העיקר חסר מן הספר.
Download PDF