בלקוטי שיחות ח"ל בשיחה לי"ט כסלו נתבאר בארוכה טעם הקטרוג די"ט כסלו שהגם שכבר ביטל אדה"ז הקטרוג שהי' בימי הה"מ על גילוי תורת החסידות במשל דשחיקת אב"ט בכתר המלך לבן המלך החולה, וא"כ מחמת ירידת הדורות - מדור הה"מ לדור אדה"ז בודאי שצריכים לגילוי והפצת תורת החסידות. ומבאר שיש ב' ביאורים להא דבדורות אחרונים מצוה לגלות זאת החכמה, א) מחמת ירידת הדורות, ב) ליישר לבם של ישראל ולהכין לבם לגילוי פנימיות התורה בימוה"מ, ולטעם הראשון סגי גילוי תורת החסידות באופן של נקודות שזה מספיק להחיות בן המלך, משא"כ לטעם השני צריכים גילוי תורת החסידות בהבנה והשגה דחב"ד דוקא דדוקא אופן כזה הוא הכנה ללעת"ל, ועפ"ז מובן דהקטרוג על אדה"ז הי' דוקא על גילוי תורת החסידות באופן של הרחבה שאינו מוכרח להחיות בן המלך, והא ראי' דגילוי תורת החסידות באופן של נקודה כפי שנתגלה ע"י הבעש"ט והמגיד ותלמידיהם ותלמידי תלמידיהם לדורותם הועיל ופעל להעמיד יראים ושלמים לאלפים ורבבות.

ובהערה 51: "אבל ממשנ"ת במקומות שבהערה 26 מובן, שמפני ירידת הדורות (גם לגבי דור אדה"ז כו'), הרי עתה מוכרח לימוד פנימיות תורה באופן של דעת גם כדי לעבדהו בלב שלם", ע"ש. וא"כ לפי זה הדרא קושיא לדוכתי' למה נתחדש הקטרוג על אדה"ז, הרי מפני ירידת הדורות בעינן ומוכרח לימוד החסידות באופן של דעת? (ודוחק לומר שזה דוקא בירידת הדורות דעכשיו ולא בדור אדה"ז, דהרי התחלת הירידה הוא מאז והגילוי דאדה"ז הי' לכל הדורות שלאחריו).

גם צ"ב שמבאר דע"י מס"נ של אדה"ז פעל למעלה שיוכל לגלות תורת החסידות באופן דהרחבה, ולכאורה למה צריכים מס"נ מיוחדת לפעול זאת הרי מפני ירידת הדורות בעינן ומוכרח לימוד החסידות באופן של דעת.

ואואפ"ל דשני הביאורים בגילוי תורת החסידות שייכים הן לגילוי תורת החסידות באופן של נקודה והן בגילוי תורת החסידות באופן של דעת, רק שבגילוי תורת החסידות באופן של נקודה מודגש ביותר החולי דבן המלך והטיפול שצריכים להחיותו עד כדי שחיקת אב"ט בכתר המלך, אמנם בגילוי תורת החסידות באופן של הרחבה אף שג"ז צריכים ומוכרחים להחיות כו' אמנם מה שמודגש הוא ההכנה לימוה"מ אלא שבדרך ממילא נתרפא ויוכל לעבדו בלב שלם.

ומצינו כעין זה לדוגמא (בגילוי תורת החסידות בדור השביעי שנכלל במ"ש שם בהערה 51 "גם לגבי דור אדה"ז כו'") בענין התשובה שבדורות האחרונים מבואר בכ"מ שתשו"ע שייך לכאו"א והנקודה הפנימית דתשו"ת הוא הענין דתשובה עילאה, והוא ע"ד הענין הנ"ל דלא מדגישים החולי והטיפול וכו' רק ענין הגילוי, ועד"ז מדגישים הועש"ט ולא הסור מרע (וענין זה באופן של נקודה ישנה ג"כ בגילוי תורת החסידות דהבעש"ט והמגיד, רק שבגילוי תורת חסידות חב"ד מדגישים בראשונה גם הדרגא ד"בקש שלום").

ואולי יש להעיר עד"ז דבכ"מ וגם בשיחה הנ"ל ממשיל תורת חסידות הכללית למשנה ותורת חסידות חב"ד לגמרא, דהנה מצינו דוקא בדורות אחרונים נתקבל בתפוצות ישראל הסדר לא ע"ד המשנה בן חמש למקרא ובן עשר למשנה ובן ט"ו לגמרא, אלא גם קודם לימוד כל המקרא לומדים משניות וקודם גמר לימוד כל המשנה לומדים גמרא, ועי"ז יודעים ממילא המקרא והמשנה, ואולי זה דומה להנ"ל דמחמת ירידת הדורות בעינן ומוכרח למיגמר ולמיסבר דוקא להחיות וכו'.

אלא שדבר זה גופא שלא מדגישים החולי והטיפול ואדרבה מדגישים רק ההכנה לגילוי תורתו של משיח הוא גילוי ודרך חדש, [ולכאורה גם סכנה יש בדבר כי כשמעוררים ע"ד החולי הרי יודע שהוא חולה ורוצה טיפול משא"כ כשאין מזכירים ע"ד החולי אולי לא יודע שהוא חולי ובדוגמא בענין תשו"ע הנ"ל לא יגיע לסו"מ ע"י עש"ט ובמשל הנ"ל בדרך הלימוד לא יגיע ללימוד כל המקרא והמשנה ע"י לימוד גמרא] ולכן צריכים המס"נ דאדה"ז ורבותינו נשיאנו שלאחריו שסללו הדרך לגילוי תורת החסידות באופן של הרחבה. ואם שגיתי ה' הטוב יכפר.