בלקו"ש חלק כ"ח, שיחה א' לפ' חוקת, מבאר, שמה שכתב הרמב"ם בהל' פרה אדומה ספ"ג "המלך המשיח מהרה יגלה אכי"ר", הוא ללמדנו הלכה: עד כמה צריכים לחכות למשיח. שאפילו כשזה בא בדרך אגב, צריך "ארויסרופן" תפלה ובקשה, "מהרה יגלה אכי"ר."

ומבאר השייכות של הלכה זו להל' פרה אדומה, כי כללות ענין הגלות הוא מצב של טומאת מת; כי סיבת הגלות הוא "מפני חטאינו". דהיינו, שחסר בהדביקות בה', וממילא חסר בה"חיים כולכם היום". ואפר הפרה מרמז על הגאולה מן הגלות ~ הטהרה מהמצב של פירוד מדביקות בה' אלקים חיים.

ולהעיר, שמצינו עוד קשר בין פרה אדומה לגאולה העתידה, והיא בד"ה ועמדו רגליו תשח"י. דמבאר שם, דהר הזיתים שייך לגאולה העתידה, כדכתיב "ועמדו רגליו ביום ההוא על הר הזיתים." ומזה שפרה אדומה נעשית על הר הזיתים דוקא, מובן, שגם היא קשורה עם גאולה העתידה.

ומבאר, שאפר הפרה הו"ע הבירורים הנעשים בחוץ, היינו בירור במדריגות התחתונות ביותר, שזה רומז לענין עבודת הבירורים ואתהפכא סט"א, שעי"ז באים להגילויים דלעתיד לבא ב"ב אכי"ר.