בלקו"ש חי"א שיחה ב' לפר' בא מאריך כ"ק אדמו"ר בענין ב' האופנים שאפ"ל במצוות הבן על האב:

א) שהמצוה הוא על הבן והאב עושה במקומו.

ב) שהמצוה הוא על האב. [וכמדומני דמבארים עפ"ז דיוק ל' התנא בקידושין (כט, א) "כל מצוות הבן על האב" בנוגע למצוות אלו (דלכ' אי"ז ל' ברורה, וכמו שאכן הי' הקס"ד בגמ' לפרש באופן אחר), דכוונתו להדגיש בזה שמצוות אלו הם מצוות הבן בעצם, אלא שמוטלות על האב לעשות לבנו].

והנה בקידושין (כט, א) לומד הגמ' שאשה פטורה ממצות מילה משום שנ' "אותו ולא אותה". ובתד"ה אותו מק' דלמ"ל קרא והא הוי מ"ע שהז"ג? ומתרץ שאי"ז מ"ע שהז"ג (ועי' לקו"ש ח"ג פר' לך). אמנם ע"ש בר"ן שכ' על קושיית התוס' "דסד"א דה"מ במצוות דגופייהו כגון תפלין דמינייהו ילפינן אבל מצוה דאינהו לא שייכי בהו כי הא אימא לחייבו מידי דהוי אב"ד דמחייבי קמ"ל" ועד"ז תירצו הרמב"ן והריטב"א.

והנה בהמקנה כתב שהפטור דנשים שבסוגיין הוא רק לענין החיוב שעל האב במיוחד, אבל לענין החיוב שעל ב"ד, הרי חיוב זה כולל כל ישראל (ולאו דוקא ב"ד) וגם נשים בכלל. ועי' בספר מקראי קדש על פסח ח"א סי' ל"ב בהררי קדש הער' 2 שמק' על דברי המקנה מדברי הראשונים הנ"ל דמשמע דנשים אמעיטו גם מהחיוב שעל ב"ד. [והיינו דמפרש כוונת הר"ן שהגמ' רצה לפטור נשים גם מחיוב דב"ד].

אמנם לכ' אפ"ל דברי הראשונים באו"א, דהיינו שהם למדו שהחיוב במילה (עכ"פ להס"ד) הוא מצוות הבן, והאב (או האם) הם במקום הבן, וע"כ הו"א דלא שייך בזה הפטור דמ"ע שהז"ג, דבמצוות שעל גופן כמו תפלין, שפיר שייך הפטור, דאם מצוה זו הז"ג אינה חייבת בה, אמנם במצוה שכל עיקר חיובה אינה מצ"ע כ"א שמחוייבת לקיים מצות הבן במקומו, בזה לא שייך לפוטרה מטעם זה, דכיוון דבעיקר החיוב דהבן ליתא להפטור הזה, ע"כ גם בחיובה שבמקומו אמרינן כן. וזהו שכתבו "מידי דהוי אב"ד" והיינו דכמו שבהחיוב שעל ב"ד לא שייך הפטור דמ"ע שהז"ג (לסברא הנ"ל) משום שאין זה מצות עצמם כ"א שצריכים לפעול על אחר שיקיים מצוותו, כן הו"א גם בנוגע להחיוב דאו"א [וע"ד המבואר בכ"מ דפטור אונס לא שייך במצוה שעיקרה הוא הנפעל. ולהעיר דבהא דבב"ד לא שייך הפטור דמ"ע שהז"ג הי' אפ"ל עוד ע"פ מ"ש הרש"ש בגמ' שם לתרץ קושיית התוס' הנ"ל דמצות מילה ישנה בכל יום אם יש תינוק למול, ע"ש. ואפ"ל מסברא דבהחיוב שעל עצמו שפיר הוי זמן גרמא, אבל בהחיוב שעל ב"ד שהוא למול כל הילדים בוודאי שנכונה סברת הרש"ש שהמצוה היא תמידית, אבל י"ל בזה].

ועי' במנ"ח סוף מצוה ל"ב (נב, ד) שכ' שלפי"ד הראשונים הנ"ל יצא שגם בהעשה דשביתת בהמתו לא יהיו נשים פטורות מטעם מ"ע שהז"ג מכיוון שאי"ז מצוה שבגופו (ולכ' דבריו צע"ק דהרי בהר"ן הנ"ל כ' רק שכן הי' קס"ד). והנה הוא מפרש דברי הראשונים דבמ"ע שבגופו אין פטור דז"ג, אבל לפ"ז לכ' צריך ליישב מ"ש "מידי דהוי אב"ד", דמה זה שייך להחיוב דב"ד, ולא הול"ל אלא משום דאינו דומה לתפלין? אמנם לפמשנ"ת לכ' אין ראי' ממילה לשביתה, דבמילה אי"ז המצוה שלה כלל רק מצות אחרים עלי', משא"כ במצות שביתת בהמתו.

והנה עי' בפרש"י בגמ' בד"ה ואיהי מנלן דלא מיפקדא (על פדה"ב) שכ' "דכיוון שמ"ע שהז"ג הוא בעי קרא למעוטה" ועד"ז כ' בד"ה ואיהי מנלן השנייה. ולכ' יל"ע בדברי רש"י, דלמה לענין פדה"ב ביאר הקושיא שהוא משום דהוי מ"ע שהז"ג ולענין מילה לא כ' כלום, והרי לפי' התוס' גם הקושיא דמילה הוא משום דהוי מ"ע שלא הז"ג? אמנם עפמשנ"ת בדברי הראשונים אפ"ל דרש"י אית לי' הך סברא דבמילה הקושיא הוא דאף דהוי מ"ע שהז"ג תתחייב משום דהוי מצוות הבן בעצם, וא"כ י"ל דבפדה"ב הוצרך להוסיף דהקושיא הוא רק משום שזהו מ"ע שהז"ג משום שסב"ל דבפדה"ב הוי המצוה על האב לגמרי, והיינו כהסברא בלקו"ש שם הערה 19. [ועוד יש ליישב דברי רש"י אלו לסברת התוס' במגילה (כ, א ד"ה דכתי') דאי לאו אותו הו"א דדוקא מ"ע שהז"ג שאין בה כרת פטורה, משא"כ מילה דהוי עשה שיש בה כרת, שלפ"ז מובן ג"כ החילוק דמילה ופדה"ב].