בלקוטי שיחות חכ"ג (חוקת א עמ' 141) מאריך רבינו לבאר מאמרו של ר' פרנך בסיום מס' מגילה כל האוחז ס"ת ערום נקבר ערום. ומבאר שם גדר העונש בזה. וכן ג' סברות בגדר מטפחת ס"ת.

ולהעיר דהתוס' במס' שבת (יד, א ד"ה האוחז) כתבו: "קצת משמע דלאו דוקא ספר תורה דהא כל כתבי הקודש תנן במסכת ידים שמטמאין את הידים". והעתיקו הרמ"א להלכה (או"ח סי' קמז ס"א) וכ' "ולא נהגו כן. וטוב להחמיר אם לא נטל ידיו, ובס"ת אפי' בכה"ג אסור".

וכמדומה שממהלך השיחה ביאור רבינו מתאים רק עם דין מטפחת בספר תורה אבל לא בשאר ספרי קודש.

ומתאים הוא עם דברי הנודע ביהודה (שו"ת או"ח סי' ז) שכ' דמדברי הרמב"ם בה"ט מהל' שאר אבות הטומאה ה"ה מוכח דדינו של ר' פרנך לא שייך רק בס"ת. "והא דכתבי קודש מטמאין את הידים לאו משום דר' פרנך הוא אלא להעמיד גוף גזירת הספרים שפוסלים את "התרומה" עי"ש במה שביאר. וראה ג"כ שו"ת רעק"א או"ח סי' צח שנשאר בצ"ע על הרמב"ם שהשמיט טעמא דר' פרנך, ורעק"א לדעתו שדינא דר' פרנך הוא בכל כתבי קודש ע"ש שביאר כן בדין מזוזה.

בהשיחה שם ס"ג כ': "בפשטות יש לומר, אז "כל האוחז ס"ת ערום נקבר ערום" איז ניט סתם אן עונש, נאר המסובב פון דער אחיזה. בל' אחר – אן עונש מדה כנגד מדה", עי"ש הביאור.

ולהעיר מלשון הריטב"א שבת יד,א בקושיית הגמ' נקבר ערום ס"ד "תימא מאי קשיא לי' דאה"נ מדה כנגד מדה" עי"ש מה שתי', אבל עכ"פ מפורש בלשונו שנקבר ערום הוא מצד מדה כנגד מדה, וק"ל.

ומענין לענין באותו ענין, כ' רעק"א שם בתשובה "והך מלתא גופא להניח ידו על המזוזה אין לו מקור בש"ס רק בש"ע (סי' רפה) בהגה"ה בשם מהרי"ל". ולכאורה צ"ע מאי כוונתו, דהרמ"א עצמו כ' בהמשך לדברי המהרי"ל "ומוכח בעבודת כוכבים דף יא" והיינו המעשה דאונקלוס הגר שמנח ידיה על המזוזה אפתחא דביתיה וכו', וצ"ע