בלקו"ש חט"ו עמ' 125 ואילך מבאר הסיפור בגמרא (תענית כ, סוף עמוד א' ואילך): "מעשה שבא ר' אלעזר ברבי שמעון וכו' נזדמן לו אדם אחד שהיה מכוער ביותר כו' א"ל ריקה כמה מכוער אותו האיש כו' א"ל כו' לך ואמור לאומן שעשאני כמה מכוער כלי זה שעשית כו'.

"גם ה"יתרון" היחיד שבאלה הנקראים "בריות בעלמא", כדלעיל, לא היה ניכר בו. ר' אלעזר ראה שבמצב הרוחני שבו שרוי האיש אי אפשר להחזיר לו שלום, אי אפשר להשפיע עליו אלא בדרך של הכנעה וביטול, "ריקה כמה מכוער..." השוברת את חומריותו וגסותו כו'", עכת"ד הק'.

ויל"ע: מה הפירוש ד"אי אפשר להחזיר לו שלום"? והרי זוהי הרי הנהגה אנושית - עפ"י תורה - כמפורש בגמרא (ברכות ?, ב) "ואם נתן לו (שלום) ולא החזיר (לו שלום) נקרא גזלן שנאמר 'ואתם בערתם הכרם גזלת העני בבתיכם'"?!

והנה בעיון יעקב (המצויין בהערה 22 בהשיחה) מפרש (בין השאר): "גם הרגיש בו שאין בו דרך ארץ כי זעירא לא שאיל בשלמא דרבה לכך לא השיב לו שלום וקרא לו ריקה כו'".

וגם דברים אלו צריכים עיון לכאורה: הרי "זעירא לא שאיל בשלמא דרבה" הוא הנהגה של בני בבל, ואילו מעשה זה התרחש בארץ ישראל ("מגדל גדור"),

ובדוחק יש לומר שבעל העיון יעקב נקט בהגדרה של "זעירא ... דרבה" בשם המושאל ולא במובן ההלכתי הפשוט, וכוונתו עיקר למה שנאמר בגמרא (ברכות כז, ב) "הנותן שלום לרבו כו' גורם לשכינה שתסתלק מישראל" וברש"י שם שהכוונה היא כדרך שנותן לשאר בני אדם כו' ולכן מקדים "הרגיש בו שאין בו דרך ארץ".

ובהכרח לומר שגם בהשיחה הפירוש ב"אי אפשר להחזיר לו שלום" הכוונה היא שבמובן הרוחני החזרת השלום מטרתה לפעול עליו בדרך של גילוי יחודי והשראה עליו, ובנידון-דידן פעולה זו לא יכולה היתה לפעול פעולתה כו' והיה צורך בפעולה של דחי' דוקא.