בלקו"ש חכ"ה עמ' 235 חנוכה, מביא הרבי השאלה הידועה על נוסח התפילה "והדליקו נרות בחצרות קדשך", דמקום המנורה אינו בחצר אלא בהיכל. ומביא הרבי חידושו של ה'חתם סופר' "ע"פ פסק הרמב"ם שהדלקת נרות כשרה בזר, א"כ, אם הטיב הכהן הנרות והוציאן לחוץ, מותר לזר להדליקן. ומכיון שהיונים טמאו את ההיכל, הי' ההיכל מלא גילולים, ועד שפינו וטיהרו, לא הדליקו נרות בפנים, אלא בחצרות קדשך בעזרה".

והרבי מקשה עליו כמה קושיות. ומתרץ, ש"והדליקו נרות" לא קאי על נרות המנורה שבמקדש, אלא על נרות אחרים. שהדליקו להודות ולהלל לשמך הגדול, ע"ד מש"נ "באורים כבד אות ה'" וכו'.

והנה, בדרושי ה'חתם סופר' בדף ס"ט, א, מביא עוד תי' ע"פ מש"כ בפסיקתא, "ומצאו שמונה שפודין של ברזל והדליקו נרות, שמפרש שמיד אחר שעה, בלילה הראשון, כשהרגישו בנס שבפתילה, הדליקו נר אחד בשפוד של ברזל בחצר המקדש בשמן של חול ולא של זית, כדי לפרסם ולהודיע הנס לרבים. ובליל שני כשראו הנס, הדליקו ב' שפודים בחצר בית ה'. וכן עד שמונה. וע"ז אמרינן "והדליקו נרות בחצרות קדשך", לא על נרות המנורה שהיתה בפנים בהיכל, אלא על השפודין שבחוץ בהיכל ה' נאמר זה".

ולפ"ז יוצא פירוש הפכי, דלפי פירוש הרבי, ב"על הניסים" לא מוזכר בכלל נס הנרות, והדליקו נרות בחצרות קדשך - להודות ולהלל כנ"ל, ולפי הפי' הזה ב'חתם סופר', ה"והדליקו נרות" הוא גם להודות ולהלל - על הנס דנרות המנורה שקרה בהיכל, ולפלא שלא ציינו ל'חתם סופר' זה.