בלקו"ש ח"ד פ' ואתחנן (עמ' 1096) בביאור מאמחז"ל "קורות ביתו של אדם מעידים בו": "איצטער זאפן זיי אין זיך אריין זיינע רייד און מעשים, נאר איצטער איז עס בהעלם (און דער העלם האט אויך אן ארט עפ"י תורה, תורת אמת, וואס דערפאר זיינען פאראן חילוקים אין הלכה - לדוגמא בהנוגע לצניעות) - צי מען טוט א זאך בחדרי חדרים אדער בגלוי". ובהערה 22: "וכיון שעכ"פ בהעלם ישנו - לכן יש ענין בזה ש"לא ראו קורות ביתי קלעי שערי (יומא מז, א) - דלכאורה איזה ראי' ישנה כאן ומה צניעות שייכת בזה. - ועיין טוש"ע (ובשו"ע אדה"ז) או"ח ר"ס ב". עכלה"ק.

וצ"ב, מה הכוונה שיש חילוקים בהלכה בנוגע לצניעות, דלכאורה היא הלכה ברורה שצריך להיות צנוע אף בחדרי חדרים כמו בגלוי. וגם צ"ב מה דק"ל - מה צניעות יש בזה, בהא דלא ראה קורות ביתי, הרי גם בזה מבואר דצ"ל צנוע בחדרי חדרים, מהא דאמר ר"י בשבת קיח דלא ראה קורות ביתי וכו'. וגם מה הכוונה ב"ועיין [בהדגשה] בטושו"ע (אדה"ז) רס, ב".

ויש להעיר בכהנ"ל, דממשמעות לשון הטור הוא, שמהלכות צניעות צ"ל עכ"פ משום מילתא דחסידות [עיי"ש בב"ח ועייג"כ בפמ"ג מש"ז סק"א], דגם קורות ביתו לא יראו בגילוי בשר, ומביא דברי ר"י שהי' מתפאר שמעולם לא ראה קורות ביתי שפת חלוקי, ואח"כ מביא הא דאל יאמר אדם הנני בחדרי חדרים ומי רואני וכו', אלא שהקב"ה מלא כה"כ ולפניו כחשיכה כאורה, והיינו שיש עוד דין מחמת כבוד הקב"ה.

ובפשטות משמע, דמעיקר הל' צניעות שייך האיסור דגילוי בשר וכו' רק בגלוי לפני רואים, ובחדרי חדרים אין כאן איסור מעיקר דינא דצניעות, אמנם משום מילי דחסידות נכלל בדין צניעות גם הא דאפילו קורות ביתו לא יראו אותו, והוא משום דישנה כאן עתה בהעלם הא דלעתיד יהי' קורות ביתו יעידו עליו [וע"ד מש"כ רבינו יונה מובא בב"ח שם דאנשים מעידין עליו, עיי"ש], ואה"נ אם עתה הי' ענין זה בגלוי, אז הי' זה דין בעיקר הל' צניעות ולא מצד מילתא דחסידות.

אמנם יש להעיר עוד משו"ע אדה"ז - הן במהדו"ק והן המהדו"ב בסי' רס ב: דבהמהדו"ק כתב אדה"ז כהמשך לסימן א': "ומפני שמחויב האדם להיות תמיד אימת בוראו עליו וכו'", והיינו דצניעות היא חלק מהא דצ"ל אימת בוראו עליו ובהכנעה לפניו, ובזה מסיים הסעיף בהא דאל יאמר אדם וכו' כי הקב"ה מלא כה"כ וכו'. והיינו דאף ששונה מהמשמעות דהטור כנ"ל, מ"מ ברור בכוונתו שהוא מילתא דחסידות וכנ"ל גם בדעת הטור.

אמנם במהדו"ב כתב כמילתא באנפי נפשא - "מידת הצניעות שיבח הכתוב וכו' וחכמים צוו בה לכל אדם להיות צנוע בכל אורחותיו וכו'". עיי"ש היטב. דמשמע ברור דמעיקר דין צניעות הוא שיהי' צנוע בכל אורחותיו מפני שהקב"ה מלא כה"כ וכו' [ואינו מביא בכלל כענין בפ"ע - דאל יאמר אדם הנני בחדרי חדרים וכו']. ומסיים הסעיף, דאף בבית הכסא יהי' צנוע [והיינו דגם זה נכלל ב"כל אורחותיו", דהוא מעיקר הל' צניעות ולא רק משום כבודו של הקב"ה, ומכאן יש להעיר, עמש"כ בשו"ת אגר"מ יו"ד ח"ג סי' מז אות ג, דלא כן ס"ל אדה"ז, ואכמ"ל].

ולכאורה לפי המהדו"ב, יוצא שאין כאן חילוק בכלל מצד הא דקורות ביתו מעידין עליו - הוא בהעלם בזמן הגלות. ועצ"ע, אם י"ל כהנ"ל בכוונת ההערה שם בלקו"ש, ורק להעיר באתי, לעורר לב המעיינים מה כוונתו הק'.