ר"מ בישיבת "אור אלחנן" חב"ד, ל.א.
בלקו"ש חל"א שיחה ב' לפ' יתרו מבאר כ"ק אדמו"ר ג' אופנים בביאור גדר הבדלה במוצ"ש:
א. אין הבדלה מענין קידוש יום השבת כלל והוה שם וחפצא אחרת לגמרי [לפי הדעות שילפינן חיוב הבדלה מפסוקים אחרים ולא מזכור את יום השבת לקדשו].
ב. הבדלה הוא חלק מקיום מ"ע של זכור את יום השבת לקדשו, וקידוש והבדלה הם שני חלקים של מצות זכור שמקיימין אותה דוקא כאשר מזכירין הבדלתו וקדושתו מימים שלפניו [בכניסתו] ומימים שלאחריו [ביציאתו]. אמנם אף לפי זה תוכן שני חלקי המצוה שונה זה מזה, דתוכן הבדלה הוא דוקא שמזכיר הבדלתו דשבת מימים שלאחריו ע"י זה שמזכירים שיוצאים מקודש לחול, וזו שיטת הרמב"ם בסהמ"צ שלו.
ג. הבדלה הוא מאותו שם וחפצא דקידוש ותוכנם שוה, דגדר המ"ע דזכור את יום השבת לקדשו הוא זכרהו זכירת שבח וקידוש, ובזה נכלל קידוש והבדלה, וזה שיטת הרמב"ם בספר היד שלו.
ובאות ו' שם מבאר לדעת הרמב"ם בס' היד ההכרח דצריך להזכיר דברי שבח וקידוש בצאת השבת, דהוא כעין דברי הרמב"ן - שיש ב' מצות: מצות "זכור את יום השבת", ומצות "לקדשו". וס"ל להרמב"ם דאף דלדבריו הוא מצוה א', אמנם יש בהזכירה ב' חלקים, חלק השייך לשבת עצמה והוא זכירת דברי שבח וקידוש בכניסתו; וחלק הזכירה השייכת לימים שלאחרי שבת, שע"י זכירת דברי שבח וקידוש בצאת השבת נמשך זכרון השבת גם בימי החול שלאחריו, עכתודה"ק ועייש"ב.
והנה נחלקו רב ושמואל ביו"ט שחל להיות אחר השבת בסדר האמירות: רב ס"ל יקנ"ה ושמואל ס"ל ינה"ק. ופירש הרשב"ם שם דרב ס"ל קידוש ברישא כי ס"ל דקדושת היום עדיפא מהבדלה, ועוד טעם מביא הרשב"ם שמאחרין ההבדלה שלא יהא נראה השבת כמשוי עליו, אמנם שמואל ס"ל הבדלה קודמת לקידוש מטעם המשל המובא בגמ' קג, עא - "למה הדבר דומה למלך יוצא ואפרכוס נכנס שבתחילה מלווין המלך היינו השבת ואח"כ יוצאין לקראת האפרכוס היינו היו"ט". עיי"ש.
ויש להעיר דלדעת הרמב"ם בס' היד בביאור גדר קידוש והבדלה, הנה לכאורה אי אפשר לומר בדעת רב שקידוש עדיפא מהבדלה, ובפרט לדעת הרמב"ם בפכ"ט מהל' שבת שכ' "כשם שמקדשין ומבדילין בשבת כן מקדשין ומבדילין ביו"ט שכולן שבתות ה' הן", וא"כ מה העדיפות דקידוש על הבדלה אם שניהם הם גדר ותוכן אחד להזכיר דברי שבח וקידוש בשבתות ה'.
וגם בדברי שמואל דמבדילין קודם מטעם המשל הנ"ל, הנה י"ל דהמשל מדוייק, ויומתק ביותר לדעת הרמב"ם בס' היד דוקא:
דהנה לאופן הא' בגדר הבדלה ואף לדעת הרמב"ם בסהמ"צ, לכאורה אין המשל דומה להנמשל בכל פרטיו, כי בהנמשל לגבי הבדלה הרי כל תוכן ההזכרה הוא שמזכירין הבדלתו משאר הימים שלאחריו, ובנדו"ד מהיו"ט שלאחריו, וראה שם ברשב"ם ד"ה קידושא והבדלה חדא מילתא הוא "ובהבדלה עצמה הוא מזכיר קדושת יו"ט" - דכל גדר ההבדלה הוא להבדיל בין קודש לחול [או כבנדו"ד היו"ט שלאחריו] לאופן הא' הנ"ל; או לרומם ולפאר השבת ע"י הזכרת תחומו בינו לימים שלאחריו לאופן הב' כנ"ל. ומ"מ הצד השוה הוא שאינם מחמת הזכרת שבח וקידוש שבת גופא, והרי במשל אין מזכירין בצאת המלך כשמלוין אותו מדבר האפרכוס כלל וכלל.
משא"כ לדעת הרמב"ם בס' היד הרי גדר זכירת ההבדלה הוא דברי שבח וקידוש, ורק התוצאה הוא שעל ידי זה "נמשך" הזכרון דשבת בימים שלאחריו, ואין הזכרת הימים שלאחריו מחמת עצמן אלא מחמת השבת גופא.
וראה בשיחה ב' דפ' כי תשא בחלק לא בסופו בביאור דברי הרמב"ם מדוע אין מברכין בשמים במוצ"ש ליו"ט, דמבאר שלדעת הרמב"ם ברכת בשמים הוא מעצם גדר ההבדלה, ומכיון דבמוצ"ש ליו"ט נמשך המנוחה והשמחה דשבת ביו"ט, על כן אין מקום לברכת בשמים כלל כי אין הנפש דואבת כלל, עיי"ש. וא"כ י"ל דההבדלה במוצ"ש ליו"ט שונה מהבדלה דכל מוצ"ש, דכנ"ל - לדעת הרמב"ם הרי ההבדלה בכל מוצ"ש הוא הזכרת דברי שבח וקידוש כדי שעי"ז יומשך הזכרון בימים שלאחריו, אמנם כשחל אז יו"ט הרי ממילא נמשכת השבת בהיו"ט כנ"ל.
ולפי זה י"ל שלדעת הרמב"ם דפסק כרב דהסדר הוא יקנ"ה, הוא לא מטעמי הרשב"ם [מחמת עדיפות דקידוש או שלא יהא השבת נראה כמשוי], אלא מהאי טעמא גופא להמשיך השבת בהיו"ט עצמו, וא"כ אין כאן נתינת מקום להמשל דשמואל שיש מלך ויש אפרכוס ואין שייכות ביניהם, אלא אדרבה הרי רוצים כנ"ל להמשיך שמחת השבת בהיו"ט [ועייג"כ שם הערה 48].
Download PDF