בגליונות שעברו (תתסז עמ' 20, תתסח עמ' 11) הבאנו את דברי הרבי בלקו"ש חט"ז (עמ' 9 ואילך), בביאור יסוד פלוגתם דרב ושמואל בכ"מ, דרב נוטה לפרש הענין "ווי דאס איז מצד איסורי" – בין אדם למקום, ושמואל נוטה לפרש הענין "ווי דאס איז מצד ממונא" – בין אדם לחבירו, ע"פ דברי הגמ' בבכורות דף מט, ב, דהלכתא כרב באיסורי וכשמול בדיני (ממונא), יעוי"ש. וכתבנו להעיר ולומר עפ"ז עוד כמה פלוגתות דרב ושמואל דאזלי לשיטתייהו בהנ"ל, ויש להעיר עוד בזה וכדלהלן במרוצת דברינו בעז"ה.

דהנה יעויין בלקו"ש שם הערה 80 שכתב לבאר עפ"ז יסוד פלוגתם דרב ושמואל בב"ב דף ג' סע"א עה"פ (חגי ב, ט) "גדול יהיה כבוד הבית הזה האחרון מן הראשון", רב ושמואל ח"א בבניין וח"א בשנים. וזלה"ק: "כעין זה יש לבאר . . גודל הבניין מורה יותר על גודל ההתפשטות והשראת השכינה, המשכת קדושה יתירה למטה. בשנים: שהי' נמצא זמן ארוך יותר אצל בנ"י – ועצ"ע".

ועפכהנ"ל יש לומר "כעין זה" עוד פלוגתא דרב ושמואל: דהנה איתא בסוטה (דף ב, א) "אמר רב יהודה אמר רב1 "ארבעים יום קודם יצירת הולד בת קול יוצאת ואומרת בת פלוני לפלוני בית פלוני לפלוני שדה פלוני לפלוני". אמנם במו"ק (דף יח, ב) איתא ד"אמר ר' יהודה אמר שמואל בכל יום ויום בת קול יוצאת ואומרת בת פלוני לפלוני שדה פלוני לפלוני".

והנה המהרש"א בחדג"א למו"ק שם העיר על החילוק, דבסוטה איתא "ארבעים יום קודם יצירת הוולד", ובמו"ק איתא "בכל יום ויום", ע"ש. וצ"ב מהו יסוד החילוק בזה.

עוד יש להעיר, דבסוטה הובא המאמר בשם רב, ובמו"ק הובא בשם שמואל, וצ"ב ועיון מהו יסוד החילוק בכ"ז.

וראיתי למי שכתב לומר יסוד החילוק בזה (ע"ד הדרוש), דבסוטה קאי על הב"ק היוצאת מלמעלה בלי להתחשב עם מדריגת האדם, והיינו כמו שהוא מצד הקב"ה, וב"ק זו יוצאת ומכרזת את מזל האדם "ארבעים יום קודם יצירת הולד" דאינו תלוי בעבודת ומדריגת האדם אלא מלמעלה.

אכן במו"ק קאי על הב"ק היוצאת ומכריזה את מזל האדם המתאים למדריגת האדם למטה, ולכן ב"ק זו יוצאת ומכרזת "בכל יום ויום", כי הרי בכל יום ויום משתנית מדריגת האדם לפי בחירתו ועבודתו, ובהתאם לזה משתנה גם מזלו. ע"כ תוכן הדברים2.

ואם כנים הדברים אולי י"ל דרב ושמואל אזלי בזה לשיטתייהו הנ"ל. דרב נוטה לפרש את העניין "ווי דאס איז מצד איסורי" – בין אדם למקום, והיינו כמו שהוא מצד למעלה, וכנ"ל מלקו"ש שם הערה 80 "התפשטת והשראת השכינה", ולכן קאי על הב"ק היוצאת ומכרזת את מזל האדם כפי שהוא מצד הקב"ה למעלה ("בין אדם למקום").

אכן שמואל נוטה יותר לפרש הענין "ווי דאס איז מצד ממונא" – בין אדם לחבירו, והיינו כמו שהוא מצד למטה, וכנ"ל מלקו"ש שם הערה 80 "זמן ארוך יותר אצל בנ"י", ולכן קאי על הב"ק היוצאת ומכרזת את מזל האדם כפי שהוא מצד מדריגתו למטה ("בין אדם לחבירו").

ומובן שפיר יסוד החילוק בזה, והשייכות לבעלי המאמר וכמוש"נ.

1) להעיר מפרש"י בסוכה (דף ט, א) בד"ה "כי אמריתה קמי' דשמואל", וז"ל: "רב יהודה תלמידו של רב ושל שמואל היה, לאחר פטירתו של רב היה אומר שמועות משמו - כך אמר לי רב – וכשהרציתי דברים לפני שמואל נחלק עליו", וכו'.

2) אמנם יעויין היטב בסוגיא דסוטה ומו"ק שם (וראה גם בסנהדרין דף כב, א), ועדיין צ"ע. ולכללות העניין בזה יש להעיר ממג"ק ח"ב עמ' קצג. ע"ש.