בלקוטי שיחות ח"א פ' ויצא סעיף א': "איידער יעקב האט געדארפט חתונה האבן - בויען דעם בית ישראל, האט מען אים געהייסן ארויסגיין פון באר שבע, אוועק גיין אויך פון די ישיבות פון שם ועבר, און גיין קיין חרן, חרון אף של עולם".

ויש להעיר דאין כוונת כ"ק אדמו"ר שמיד לפני שיצא מבאר שבע למד בהישיבה של שם ועבר דהא בסוף פ' תולדות בד"ה אחות נביות כתב רש"י "ולמדנו מכאן שנטמן בבית עבר ארבע עשר שנה ואחר כך הלך לחרן" ועד"ז בתחלת פ' ויצא (כח,יא) בד"ה וישכב במקום ההוא, כתב רש"י: "באותו מקום שכב, אבל ארבע עשר שנים ששמש בבית עבר לא שכב בלילה".

ומקורו של רש"י בגמ' מגילה (יז, א) "הי' יעקב בבית עבר מוטמן ארבע עשר שנה" ובמדרש רבה פ' ויצא (סח, יא): "ר' יהודה אומר כאן שכב אבל כל י"ד שנה שהי' טמון בבית עבר לא שכב".

ובמשכיל לדוד סוף פ' תולדות כתב "ומ"ש רבינו שנטמן בבית עבר ולא קאמר בבית שם נראה לפי שבאותו שעה כבר מת שם .. ונמצא כשמת שם הי' יעקב בן נ' והשתא כשיצא מביתו הי' בן ס"ג".

ומכל הנ"ל יוצא שיעקב לא למד בישיבת שם סמוך ליציאתו מבאר שבע אלא כוונת כ"ק אדמו"ר בהשיחה הוא שבתחילת חייו למד יעקב בהישיבה של שם ועבר והי' מושקע באהלה של תורה ועכשיו נצטווה לצאת מאהל של תורה לחרן.

ולהעיר עוד דהגם שמהלשון בשיחה הנ"ל הי' אפשר לדייק שהישיבות של שם ועבר לא היו בבאר שבע אמנם בחידושי אגדות להמהרש"א במגילה (יז, א) כתב "דבית עבר נמי בבאר שבע ולא הלך כלל מבאר שבע לבית עבר אלא שהי' מוטמן בבאר שבע מפני יציאת אחיו עד אחר י"ד שנים הלך משם לחרן .. וכל שלשה מדרשות של שם ושל עבר ושל יצחק בבאר שבע היו ורמז מבאר שבע אותיות ש"ם עב"ר א"ב"*.