בגליון יד [תשעב] שי"ל לכבוד יום הבהיר י"א ניסן וחה"פ האריך הרה"ג איב"ג בענין אמירת סדר קרבן פסח בליל פסח. כיד ה' הטובה עליו. ומבאר שיטת כ"ק אדמו"ר הזקן בענין ק"פ והנפק"מ וכו' בטוב טעם, עיי"ש.

והנה לכאורה יש להעיר מהגש"פ עם לקוטי טעמים וכו' (בהתירוץ לקושיות היעב"ץ בענין סדר קרבן פסח) וזלה"ק: שלא הזכיר זמן ההקרבה ביחוד... דכיון דאמירת סדר ק"פ היא משום ונשלמה פרים שפתינו, ולא חייבוהו לכוון לאומרו בדיוק בשעה שהיו מקריבין את הק"פ בפועל ודיו שיהי' בזמן שהקרבת ק"פ כשרה, וכמו שהוא לענין תפלת מנחה, לא רצו להזכיר בנוסח זה שהי' הפסח קרב בשמונה ומחצה כו'. כיון דע"פ רוב לא יוכל לכוון אמירתו לזמן זה, ויהי' כסותר א"ע. עכלה"ק.

ולכאו' מזה משמע הנחיצות לאמרו בזמן שכשר להקריב (וכפי שהביא הרה"ג הנ"ל בסוף דבריו מהשיחות) אלא שזה כמו "ענין תפלת מנחה" וכו' ונותן מקום לאומרו מאוחר קצת (שאם חייבוהו לדייק רק אז "יהי' כסותר עצמו" וד"ל.)

ב. ע' שם אות "ה" וזלה"ק: "נשמטו פרטי צליית הפסח נקורו ואכילתו, - וי"ל מפני שאין כל זה נוגע להקרבת ק"פ, וגם אינו בזמן אמירת סדר ק"פ. לכן לא הזכירם אלא בכללות", עכלה"ק.

ולכאו' מזה משמע כנ"ל נחיצות אמירתו בע"פ דוקא בזמן הקרבתו (ולא אכילתו וכו') ודו"ק, ולא באתי אלא להעיר.