תלמיד בישיבה
בגליון [ה - תתז] ע' 22, מביא הר' מ.מ.ל. מש"כ בלקו"ש חט"ו ע' 125 ואילך בנוגע לסיפור הגמ' (תענית כ, סע"א ואילך) "מעשה שבא ר' אלעזר ברבי שמעון ... נזדמן לו אדם אחד שהי' מכוער ביותר, אמר לו שלום עליך רבי ולא החזיר לו, אמר לו ריקה כמה מכוער אותו האיש וכו'", וז"ל השיחה - "... ר' אלעזר ... האָט דערקענט אַז יענער איז זייער נידעריק אין זיין רוחניות'דיקן ציור, ניט געפינענדיק ביי אים עפעס אַ מעלה אמיתית, רוחניות וכו'. נאָכמער: אויך די איינציקע "מעלה" פון די וואָס ווערן אָנגערופן "בריות בעלמא" (כנ"ל) איז ביי יענעם ניט געווען ניכר ומורגש. האָט ר' אלעזר געזען אַז אין זיין מצד רוחני כמו שהוא קען מען יענעם ניט מחזיר שלום זיין, מען קען גאָרניט פועל זיין, נאָר סיידן דורכן ביטוש וביטול: "ריקה כמה מכוער וכו'", וואָס צעברעכט זיין חומריות וגסות".
והקשה הרב הנ"ל מהא דברכות (ו, סע"ב) - "ואם נתן לו (שלום) ולא החזיר נקרא גזלן שנאמר ... גזלת העני בבתיכם", דא"כ מהו הפירוש דלא הי' אפשר להחזיר לו שלום?
ולבסוף מבאר דבהכרח לומר שהכוונה ב"קען מען יענעם ניט מחזיר שלום זיין" הוא במובן הרוחני, שהחזרת שלום מטרתה לפעול עליו בדרך של גילוי כו' ובנדו"ד פעולה זו לא הי' שייך והי' צריך בפעולה של שבירה דוקא. עכת"ד.
אבל עדיין יל"ע הלא במובן הלכתי עדיין נקרא גזלן לכאו'. וביותר קשה ע"פ המבואר בשיחות קודש (בלתי מוגה) תשמ"א פ' פינחס, בביאור הסיפור באבות (פ"ו, מ"ט) - אמר ר' יוסי בן קסמא, פעם אחת הייתי מהלך בדרך ופגע בי אדם אחד ונתן לי שלום והחזרתי לו שלום וכו'. והקשה בהשיחה (אות ל"א) הלא איתא באבות (פ"ד מט"ו) "הוי מקדים בשלום כל אדם", ומדוע חכה ר' יוסי עד שהלה יתן לו שלום. גם הקשה, מהו החידוש בזה שהחזיר לו שלום, הרי הגמ' בברכות אומרת שאם לא החזיר נקרא גזלן כנ"ל.
ובאות מ מבאר שאותו אדם פגע בריב"ק, שרצה להורידו ממדריגתו, שמזה מובן גודל הפחיתות שלו (כמודגש גם בהתואר "אדם אחד" - זוהי כל מעלתו): הרי הוא ידע מעלת ריב"ק, שהרי קראו "רבי" גם קודם שדיבר עמו, ואעפ"כ לא נמנע לנסות לפגוע במעלת ריב"ק.
ועפ"ז מובן מדוע לא הקדים ריב"ק לתת לו שלום: ריב"ק הכיר בפניו של אותו אדם שכוונתו ומטרתו היא לפגוע בו, ולכן לא רצה להקדים ולתת לו שלום, כי אין חיוב להקדים בשלומו של "מזיק"!
ואדרבה: החידוש הוא בזה שריב"ק החזיר לו שלום! והסיבה מדוע החזיר לו שלום היא - כי לא היתה לו ברירה, מאחר ש"נתן לי שלום", לכן בלית ברירה "החזרתי לו שלום". עכתדה"ק.
והיינו, שמצד ענין זה דנקרא גזלן, לא הי' לו ברירה והי' צריך להחזיר לו שלום - אע"פ שאותו אדם הי' רוצה לפגוע בו וגם כל מעלתו הי' רק זה שהוא "אדם אחד"!
וא"כ קשה בנדו"ד למה לא החזיר לו שלום בגשמיות.
והנה רש"י פי' במש"כ בגמ' (ברכות שם) דאי החזרת שלום הוא "גזלת העני", וז"ל - "שאין לו כלום לגזול ממנו אלא שלא להשיב על שלומו". כלומר, שכשאינו משיב על שלומו ה"ה נוטל ממנו הנאה זו, ולכן נק' גזלן. והיינו, שכשמשיב על שלומו, הוא נותן לו ההנאה.
ועפ"ז אולי י"ל דאם יהי' מקרה שהחזרת שלום אינו מוסיף ונותן כלום להשואל, אזי כשאינו משיב אינו נקרא גזלן, שהרי לא לקח ממנו שום דבר.
ולכן י"ל שבה"אדם אחד" שפגע בריב"ק, אף שהי' מזיק, וגם לא הי' לו שום מעלה חוץ מזה שהי' "אדם אחד", מ"מ לא הי' בדרגא הכי נמוכה. משא"כ ה"אדם אחד" שנזדמן לו לראב"ש, הרי אפי' המעלה ד"בריות בעלמא" לא הי' ניכר ומורגש בו כנ"ל. וא"כ י"ל שלהאדם שפגע בריב"ק, מפני שהי' לו בפועל איזה מעלה לכן לא הי' לריב"ק ברירה והי' צריך להחזיר לו שלום, כי החזרת שלום לאותו אדם הי' בו איזה פעולה של נתינה, ואם לא הי' מחזיר הי' נק' גזלן ח"ו, משא"כ אותו אדם שנזדמן לו לראב"ש, מפני שלא הי' בו שום מעלה, לכן "האָט ר' אלעזר געזען אַז אין זיין מצד רוחני כמו שהוא קען מען יענעם ניט מחזיר שלום זיין, מען קען גאָרניט פועל זיין", ומפני שאין בהחזרת שלום לאיש זה שום פעולה, לכן באי החזרה אין שום ענין של גזילה. ויל"ע עוד.
Download PDF