בשיחה הידועה בלקו"ש ח"ג ע' 998 ואילך בענין העובר קו התאריך באמצע ימי הספירה כתב בהע' 19 (והוא לכאו' יסוד עיקרי בשיטת הרבי (בנוסף להענין שצריך תמימות)): "ואין לומר, שאף שחיוב הספירה הוא על כל אחד ואחד מ"מ החיוב דכל אחד הוא לספור את הספירה שבמקום ההוא, שהרי אדרבה - לא מצינו מציאות הספירה לולא המצוה שנצטוו, והציווי הוא לכל או"א, ואין מציאות להספירה מבלעדי המצוה". עכ"ל.

והיינו, שבכך שולל הרבי הסברא שיש איזה ענין מחוץ להאדם הסופר שקובע מהי ספירה זו, ומבאר דאין לומר כן דמכיון שכל מציאות הספירה מתהווה מצד הציווי להאדם הסופר ולולי זה אין כאן מציאות של ספירה, לכן הקובע מציאות הספירה הוא האדם שע"י הציווי אליו נתהוותה.

וביאור מה שאין הספירה מציאות לולי הציווי הוא לכאו' בב' פרטים (בהבא לקמן עי' בהרחבה בקובץ מגדל אור ח"ז ע' 310 ואילך):

א. שספירת האדם אינה כלום, דמה שהאדם סופר היום כך וכך אינו משנה כלום, דלא נקבע או חל עי"ז שום דבר, ומה שסופר כך וכך הו"ע מיקרי בלבד שהאדם החליט שעכשיו יספור באופן כזה, אבל אין בזה חלות הדבר. ב. ויתירה מזו: גם מספר הימים עצמם שהוא כך וכך לעומר הוא לא כלום, שהרי א"א לקבוע שהיום הוא (לדוגמא) י' ימים לעומר - דמצד מה חל על יום זה שם י' ימים לעומר? הרי יום זה הוא גם מ"ב ימים לפורים! וכו'.

ומכיון שהן פעולת הספירה של האדם והן עצם מספר היום אינו מציאות לולי הציווי, לכן הציווי שהוא לכל אדם שעי"ז מתהווה מציאות הספירה, קובע מהי מציאותו.

אמנם בלקו"ש חל"ח ע' 13 כתב וז"ל "הספירה - כל מציאותה היא מצד הציווי (שלולי הציווי אינה מציאות כלל), והימים - הם מציאות גם בלאה"כ, וע"י הציווי לספור הימים נעשים הימים מציאות חשובה (נוסף על מציאותם בעולם שקיימת בלאה"כ) - חפצא שמוכרחת מצד ציווי התורה" - עכ"ל.

הרי מבואר להדיא שיש לחלק בין הא דספירת האדם אינה מציאות להא שמספר הימים אינה מציאות, דספירת האדם אינה מציאות כלל, שהרי ע"י ספירת האדם לא נעשה שום חלות דבר כלל, אבל מספר הימים הרי סו"ס המציאות הוא שהוא (לדוגמא) י' ימים לעומר. ואף שאין שום משמעות למספר זה שהרי לא חל שם מספר זה דוקא על היום. הרי זהו רק מה שחסר בהחשיבות של מציאות זה, וע"י ציווי התורה נעשה מציאותו של מספר היום למציאות חשובה.

ועד"ז כתב ג"כ לעיל שם ע' 11 וז"ל "ענין הספירה כשלעצמה (לולי המצוה) אינו מציאות, שהרי גם לולי מעשה הספירה של האדם כל יום הוא יום במספר מסוים (לדוגמא יום א) מיום הקרבת העומר, ואין ספירת האדם משנה בזה כלום, וא"כ מעשה הספירה מצד עצמו אין לו מציאות, ורק המצוה לספור הזמן היא היא שעושה את הספירה למציאות, ע"ד מצותי' אחשבי'".

ועפ"ז עדיין י"ל לכאורה, שיש דבר מחוץ להאדם הסופר שקובע מהי מציאות הספירה, שהרי מספר הימים מצ"ע הוא מציאות, ולמציאות זו ניתנה חשיבות ע"י ציווי התורה, וא"כ י"ל שציוותה התורה להאדם שהוא יספור המספר דימים אלו שהם מציאות גם לפני הציווי, ולספירה זו של האדם נעשה מציאות ע"י ציווי התורה.

והיוצא מזה שלכאו' עדיין אפ"ל שחיוב הספירה על כאו"א הוא לספור הספירה במקום שנמצא, אלא שבנוגע להעובר קו התאריך עדיין יש כמה הכרחים שסופר כמקום שיצא משם, וכמ"ש בהמשך בהע' שם בח"ג ובכמה מכתבים, ויש לעיין אי השיחה בחל"ח הוא משנה אחרונה בענין הנ"ל (וכמו שהיא משנה אחרונה לגבי מה שמבואר בח"א וח"ח, ועיי"ש), או שבאמת אכן תואם עם המבואר בח"ג וביאור הדברים אינו כמ"ש כאן, ואבקש מהקוראים להעיר בזה.