בגליון תתסז הביא הר' ד.פ. מ"ש בלקו"ש ח"ד שמביא שם ביאור הרוגוצ'ובי לתווך בין הבבלי (בעל שמחל על קינויו אינו מחול) לירושלמי (בעל שמחל על קינויו ה"ה מחול), ומבאר שמדובר בב' סוגי קינויים (קינוי סתם או קינוי שכל מציאותו תלוי בבעל) ומבארו רבינו זי"ע ע"פ פנימיות הענינים. וע"ז הק' הנ"ל שלמסקנא אין הרוגוצ'ובי מפרש כן ומביא ביאור אחר שמדובר בב' סוגי מחילות שבירושלמי מדובר על מחילה כזו שאומר שאינו רוצה להשקותה משא"כ בבבלי מדובר במחילה ממש.

ובגליון תתסח כתב הר' י.י.ק. (וכ"כ הר' א.ז.) לבאר שאכן למסקנא סובר הרוגוצ'ובי שאין זה הפירוש בירושלמי גופא, אך עצם החילוק שהביא בראשונה בין שני סוגי קינויים חילוק נכון הוא אף לפי המסקנא. אך הק' שעדיין צלה"ב דברי רבינו זי"ע שכתב "דער ירושלמי רעדט וועגן אזא סתירה וואס איר גאנצע מציאות וכו'" היינו שס"ל שאכן זוהי הפירוש בירושלמי עצמו ונשאר בצ"ע. עיי"ש באריכות.

אמנם נראה לבארו בפשטות דהמעיין בצפע"נ יראה אשר לפי המסקנא ממש שונה ביאור הב' מכפי שהובא בגליון הנ"ל.

דלאחר שמבאר הרוגוצ'ובי ביאורו הב' מקשה דלפי"ז יוצא אשר ס"ל לירושלמי שיכול הבעל לומר "איני משקה" אפי' לאחר שנכתבה המגילה אך לא לאחר שנמחקה. וע"ז הק' דלכאורה גם לאחר מחיקת המגילה יוכל למנעה מלשתות עד שיקריבו מנחתה - וכפי שמוכיח שם דמכיון שיש לו חלק בה יכול לעכב הקרבת המנחה וממילא גורם שלא להשקותה - וא"כ מהו הפי' שיכול למחול רק לפני מחיקת המגילה. וע"כ נדחק לומר שלפי ביאורו זה החילוק היחיד הוא דלפני המחיקה אם אמר שאינו משקה יוכל לחזור בו שתשתה אבל אם נמחקה כבר ואז אמר שאינו משקה שוב לא יוכל לחזור ולהשקותה. עכת"ד בצפע"נ שם.

אך דא עקא דקשה לפרש כן בדברי הירושלמי. דע"פ הנ"ל צ"ל שמ"ש "סברין מימר עד שלא נכתבה המגילה אתא מימר ואפילו משנכתבה המגילה" הפי' הוא שגם משנכתבה המגילה יוכל לחזור ולהשקותה כשאמר איני משקה, אבל בפשטות לא ע"ז הי' השקו"ט. ועפ"ז יוצא לכאו' שדוחק להכניס ביאור הב' בדברי הירושלמי יותר מביאור הא'.

וע"פ כהנ"ל אוא"ל שלכן בחר רבינו ביאור הא' דמאחר שקשה כנ"ל על ביאור הב', עכצ"ל שביאור הא' (שמדובר בב' סוגי קינויים) עם כל הקושי בו הוא הוא הפירוש בדברי הירושלמי גופא.