בלקו"ש חל"ג ע' 114 ואילך מבאר דהא דאין שליחות לנכרי וקטן הוא משום דגדר שליחות הוא דמינוי המשלח פועל חלות שם שליח, וכדי שיחול עליו שם שליח, צ"ל קשר בין השליח והמשלח, כי א"א להיות שלוחו של המשלח (באיזה אופן שהוא) מבלי שיהי' "כמותו דהמשלח", ובל' אדה"ז בלקו"ת "צריך להיות השליח מתייחס בערך מה (להמשלח)", ולכן אין שליחות לנכרי בכה"ת כולה, כי אינו יכול להיות "כמותו דהמשלח (הישראל)". ועד"ז בקטן דאמרי' בגמ' (גיטין כג, א) דאין להם שליחות משום "דלאו בני דעה נינהו", הביאור בזה הוא, דכיון שאינן בני דעה נמצא שאינן "כמותו דהמשלח".

ויש להעיר דמה שמבאר בהשיחה דנכרי אין לו שליחות משום דאינו "כמותו דהמשלח", לכאו' מפורש כן ברש"י בב' מקומות. בקידושין מא, ב. ד"ה 'לכדר' ינאי:' "להכי כתב גם לרבויי שליח משום דבעי לאקושי למשלחו למימר דבעכו"ם פסול". ובבבא מציעא צו, א. ד"ה 'עבד': "שליחות נפקא לן מאתם גם אתם לרבות שלוחכם דבעינן דומיא דמשלח...".

אמנם לגבי קטן לכאו' בל' רש"י בב"מ י, ב. ד"ה 'וכי היכי דשליחות': "דכי כתיב שליחות . . איש כתיב בענין", דמשמע דגזה"כ הוא שנתמעט קטן משליחות.

ואולי י"ל דכ' רש"י כן דוקא לדעת ר"ל דס"ל ד"חצר משום שליחות איתרבאי", ואכ"מ.

עוד יש להעיר בענין זה דבנתיבות המשפט סקפ"ב סק"א (המצויין בהשיחה הע' 30) משמע מדבריו ע"ד המבואר בהשיחה דנכרי וקטן נתמעט משום שאינו "כמותו דהמשלח", דכ' בנתיבות שם: "דבהנך דנתרבה בהו שליח לדבר עבירה לאו מאתם גם אתם ילפינן אלא מקראי אחרינא דכתיבא בהו, ממילא לא צריך בהו שיהי' השליח דומיא דמשלח, דהנך דוקא דילפינן שליחות דידהו מתרומה בעינן שיהי' השליח דומיא דמשלח מקרא דאתם גם אתם", ודברי הנתיבות הוא לגבי קטן. ולכאו' מבואר להדיא כהשיחה.

אבל לכאו' צ"ל דאין דברי הנתיבות כדברי השיחה, ומ"ש הנתיבות דנתמעט נכרי וקטן משום דבעינן שיהי' השליח דומיא דמשלח, אין זה משום דמצד גדר שליחות "שלוחו של אדם כמותו - צ"ל השליח דומה להמשלח (כמבואר בהשיחה), אלא זה גופא מגזה"כ הוא.

טעם הדבר: תוכן דברי הנתיבות הוא, דבשליחות לדבר עבירה לא נתמעט נכרי וקטן, כיון דלא ילפינן שלד"ע מקראי דילפינן שליחות בכה"ת, ודוקא בשליחות בכה"ת נתמעט נכרי וקטן שאינם דומים להמשלח. והנה, אם נאמר כפי שמבאר בהשיחה, דמה דבעינן שיהא השליח דומה להמשלח מצד עצם גדר שליחות הוא, דכיון דגדר שליחות הוא "שלוחו של אדם כמותו" לכן צ"ל "כמותו דהמשלח", א"כ לכאו' גם בשלד"ע, הגם שנלמד ממ"א, אבל הרי גדר השליחות הוא "שלוחו של אדם כמותו", א"כ נימא גם הכא שאין שליחות בנכרי וקטן שאינם "כמותו דהמשלח"? ולכן, לכאו' כוונת הנתיבות במ"ש "דבעינן שיהי' השליח דומיא דהמשלח", אינו מצד עצם גדר שליחות כמ"ש בהשיחה, אלא זה גופא נלמד מקרא ד"אתם גם אתם".

ואולי לכן לא ציין בהשיחה (בהערה הנ"ל) להנתיבות ביחד עם שאר המראי מקומות כמקור למ"ש בהשיחה, אלא כתב בסוף הערה הנ"ל "ולהעיר מנתיה"מ סקפ"ב סק"א". ודאתינן להכי, לכאו' הי' אפ"ל דבכוונה לא ציין בהשיחה לדברי רש"י בקידושין מא, ב. ובב"מ צו, א. דלכאו' מפורש בהם לגבי נכרי דנתמעט משליחות כיון שצ"ל דומה להמשלח, כיון דבדברי רש"י לכאו' אין שום הכרח דמה שצ"ל השליח דומה להמשלח מצד עצם גדר השליחות הוא, ואפשר לפרש כוונת רש"י ע"ד מ"ש הנתיבות דכך הוא הגזיה"כ שצ"ל שליח דומה למשלח.

אולם, באמת נראה דבדברי רש"י מפורש להדיא כהשיחה דמצד עצם גדר שליחות בעינן שיהא "כמותו דהמשלח", דברש"י קידושין כ': "להכי כ' גם לרבויי שליח משום דבעי לאקושי למשלחו למימר דבעכו"ם פסול", ויש לדקדק מ"ט הקדים רש"י "להכי כ' גם לרבויי שליח", הרי לא איירי הכא בלימוד דין שליחות אלא במיעוט קטן, וע"פ דברי השיחה י"ל דכוונתו לבאר דמצד עצם גדר שליחות שנתרבה מהכא ילפינן דקטן נתמעט משליחות כיון שאינו כמותו דהמשלח. ועד"ז ממש מתבאר דברי הגמ' בב"מ צו, א. עיי"ש.