בגליונות שעברו היו כמה שרצו לתרץ מה ששאלתי בנוגע להשיחה בחלק ה' (ויצא שיחה ב'), ששם מוסבר באריכות איך הי' מותר ליעקב לקחת ב' (ד') אחיות, כי יעקב הבטיח לרחל שישאנה ואם יעקב לא הי' מתחתן איתה הי' עובר על האיסור של רמי', עיי"ש בארוכה.

ושאלתי, מהו המקור לזה ש"יעקב האט פריער צוגעזאגט חתונה צו האבן מיט רחל'ען (און האט איר אפילו געגעבן סימנים בשייכות דערמיט)". איפה מצינו "הבטחה" זו בפסוקים או במדרשים וכו'.

והנה כל התירוצים שרצו לתרץ בגליונות הנ"ל בענין זה הם בגדר של "השערות", "משמעות" וכו' (וכדלקמן), ומובן שלא לזה התכוונתי בשאלתי.

כוונתי היתה שאני מחפש מקור ברור איפה (והאם) כתוב שיעקב הבטיח לרחל שיישאנה, שזהו כל היסוד של הבנין. כי אחרת הי' צ"ל הלשון בלקו"ש שם: 'עס איז געווען זיכער אז יעקב וועט חתונה האבן וכו' או 'עס איז געווען באוואוסט אז יעקב וכו', אבל לא שהוא הבטיח לה, שלע"ע לא מצאתי מקורו.

והנה, א' רצה לתרץ שהיות ויעקב עבד ז' שנה וכו' וכו' אז "לא יימלט" שיעקב הבטיח וכו'. הרי זה ע"ד האימרה הידועה מניין מן התורה שצריך ללכת עם יארמולקע (כיפה)? מהפסוק ויצא יעקב - האם יעלה על הדעת שיעקב יצא בלי יארמולקע? ח"ו... עד"ז כאן - "בל יימלט" שיעקב הבטיח...

[דרך אגב: מה שא' מפלפל שם בהטעם איך ולמה לבן רימה את יעקב וכו', הוא שלא ע"פ פשש"מ ולכאו' היפך מהכתוב מפורש במדרשים על אתר, ואכ"מ.]

ולהוסיף: ידועה השיחה אודות "בראשית א, א" שלכל ענין, אפילו הכי פשוט, צ"ל מראי מקום. ובנדו"ד - בלקו"ש שם מובאים ב' פרטים: הבטחת יעקב ונתינת הסימנים, ונימנו בחדא מחתא. ולכאו' אינו מובן: על הפרט הראשון (הבטחת יעקב לרחל) שזהו יסוד כל הבנין, אין שום מ"מ, ועל הפרט השני (נתינת הסימנים) שכל בן ה' יודע עד"ז, ישנו מ"מ. ועוד חזון למועד.

ותיתי לי' לידידי הרה"ת ר' גבריאל שי' לוין שהעיר לי מלשון הרמב"ן בפ' ויחי עה"פ ואני בבואי מפדן (ויחי מח, ז) שכותב וז"ל: "אבל הכוונה ליעקב שלא הוליך אותה [את רחל] למערה כדי שלא יקבור שם שתי אחיות כי יבוש מאבותיו ולאה היא הנשאת לו ראשונה בהיתר ורחל באהבתו אותה בנדר אשר נדר לה לקחה". עכ"ל. [ועדיין יל"ע מקורו וגם איך לתווך את זה עם שיטת רש"י וכו', ואכ"מ]. ולהעיר שבלקו"ש ח"ל עמ' 239 הערה 33 מציין לרמב"ן זה בנוגע להשקו"ט איך ייתכן לקרוא לרחל "אשתו הראשונה" של יעקב הרי לפועל קידש את לאה ראשונה, ואכ"מ.

ואיידי דאייתינן להכי ברצוני להעיר שבהערה 33 שם נדפס "כמ"ש בחדא"ג שם לפנ"ז (יט, ב ד"ה בעלי) ד"רחל נתקדשה מן הדין בשכר שבע שנים וכו'"". ואוצ"ל "(יט, ב ד"ה מלוה)".