בלקוטי שיחות חכ"ב עמ' 215 בהערה 42: "להעיר שהדין ש"תלמיד שרוצה ללכת למקום אחר שהוא בוטח שיראה סימן ברכה בתלמודו . . ואביו מוחה בו . . אינו צריך לשמוע לאביו בזה" - כתוב בהל' כבוד אב ואם (יו"ד סר"מ סכ"ה) - אף שלכ' מקומו בהל' ת"ת - שי"ל שזהו לפי ש"סימן ברכה בתלמודו" דהבן הוא (גם) כבוד אב ואם (ראה זח"ג ס"פ בחוקותי)". עכלה"ק לעניננו.

ויש להעיר בקיצור עכ"פ מהמבואר בנו"כ השו"ע שעל אתר. בביאור הגר"א סקל"ה כ' "דאמרינן בספ"ק דמגילה ת"ת כו' ואמרינן בפ"ד דעירובין (מז) רי"א אף כו' שאין מן הכל כו' ואפי' משום כל מצוה שא"א להעשות ע"י אחרים נדחה כבוד או"א כמ"ש בסי"ב". ומבואר מדבריו דדין זה הוא מצד מה שגדול ת"ת (כל' הגמ' במגילה). ובאמת דהמובא בהגר"א בקיצור הוא המבואר במקור הדין בתרומת הדשן סי' מ. ובתה"ד הובא הדין בהל' "דיני תלמוד תורה ומורא רבו", וא"כ דיוק הרבי בולט עוד יותר מה ששינה בזה המחבר וקבע הדין בהל' כבוד אב ואם.

ויעויין עוד בדברי התה"ד שלא כתב ע"ד הגר"א שכמקור לדין זה שאינו צריך לשמוע לאביו מביא קודם המפורש בגמ' מגילה דגדול ת"ת מכבוד אב ואם, משא"כ בתה"ד מאריך בעיקר דבגמ' עירובין מז מבואר דבשביל ת"ת מותר לצאת לח"ל (וכן מותר לטמא עצמו בבית הפרס דרבנן), ואילו לכבוד אב מבואר בקידושין לא דרב אסי הוה בעי לצאת לקראת אביו מא"י לחו"ל ושאל לר"י אי שרי אי אסור וא"ל ר"י לא ידענא, הרי שלצאת לת"ת עדיף מכבוד אב ואם, דלת"ת מותר לצאת משא"כ לכבוד אב. ורק בתוך דבריו מבליע בתה"ד המבואר בגמ' מגילה שגדול ת"ת מכבוד אב שלכן יעקב אבינו לא נענש על כבוד אב ואם כל אותם שנים שלמד תורה בבית עבר.

וצע"ק מדוע לא הביא בתה"ד קודם המפורש במגילה שגדול ת"ת מכבוד אב, וכמו שעשה הגר"א? ואולי י"ל דמהגמ' מגילה שגדול ת"ת מכבוד אב ושלכן לא נענש יעקב כו' מבואר רק שאם יש לפניו ברירה של מצות כבוד אב או מצות ת"ת, גדול ת"ת מכבוד אב ולכן בחר יעקב להשאר בבית עבר ולא לילך לשמש את אביו, ולא נענש ע"ז. אמנם בנדו"ד הרי אין הנדון רק שיש ברירה איזו מצוה לקיים, אלא יתירה מזו, האב מוחה בבנו ההולך ללמוד למקו"א, והולך הבן לעבור על מצות אביו כדי ללמוד תורה, ולכן מאריך בתה"ד בעיקר מה שמצינו בת"ת שמותר לעבור ולטמאות א"ע כדי ללמוד תורה. וכן מבואר בהמשך דברי התה"ד "ואין נראה לחלק בין כבוד אב ואם, בין מה שאביו בידו ושמצערו במה שעובר על צוואתו, דהא תרווייהו מצות עשה שוה נינהו, כבודו ומוראו". הרי שזהו עיקר החידוש כאן שיכול לילך ללמוד הגם שאביו מוחה בו. וי"ל דגם בתחילת דבריו רוצה התה"ד להוכיח נקודה זו, ובהמשך דבריו מוסיף דליכא עדיפות במורא או"א על כבוד או"א. ועפ"ז מובן מה שלא הקדים בתה"ד להביא הראי' מהגמ' מגילה, דבענין זה ליכא הוכחה מהא דאמרו בעירובין לגבי יעקב גדול ת"ת מכבוד או"א.

ולפי המבואר בההערה בהשיחה אפ"ל בסגנון אחר, דבאמת מה שהאב מוחה בבנו ההולך ללמוד טועה הוא במחאתו, ובאמת גם טובתו וכבודו האמיתית של האב הוא שילך הבן ללמוד, ולכן אין מחאתו כלום בנדו"ז. וא"כ שוב אין צריך להתחשב במחאת האב, אלא לדון כאילו יש כאן ברירה אי לקיים מצות ת"ת אי לקיים מצות כבוד אב, ובנדון זה הרי מפורש בגמ' מגילה לגבי יעקב דת"ת גדול מכבוד אב.

עוד יש להעיר ממ"ש בפתחי תשובה (סקכ"ב) דה"ה לגבי א' שרצה להתפלל בביהכ"נ שמתפללים בכוונה יותר ואמו מוחה בזה שאין צריך לשמוע לה. הרי מבואר שאין זה דין מסויים מצד שגדול ת"ת מכבוד או"א, אלא אמרינן הכי גם לגבי תפלה. וי"ל כדברי הרבי בההערה דשייך זה לגבי כל דבר שבקדושה כיון שזהו כבודם האמיתי דאביו ואמו.

ובפתחי תשובה סקכ"ג כ' בשם החוות יאיר ע"ד מ"ש הרבי בההערה. והוא לגבי נדון האם מחוייב בן לקיים צוואת אמו שלא להשכיר ביתו לשום אדם, והי' דר בו בשכירות ת"ח ובעל מעשים. ומביא ב' סברות, בתחילה כ' שאינו מחוייב לשמוע לצוואת אמו "מאחר שהת"ח מתמיד בתורה וקיי"ל גדול ת"ת מכבוד או"א . . ועוד כי הת"ח רוצה ללמוד בכל יום בחבורה כדי לזכות נשמתה ובלי ספק ניחא לה בהאי עלמא". ואח"כ כ' דמ"מ א"א לדחות צוואת אמו כיון דאינה חובה דרמיא עליו להשכיר הבית להת"ח, ועוד כיון שצוואתה היתה דרך כלל שלא להשכיר לשום אדם, כיון דחל הצוואה לגבי כל אדם חל ג"כ לגבי הת"ח.

ועפמ"ש הרבי בההערה י"ל דאין צריך למ"ש החו"י בסברתו הראשונה דאין צריך לשמוע לצוואת אמו כיון דהת"ח לומד לזכותה וניחא לה בזה, דגם לולי זה ודאי כבודה האמיתית של אמו הוא שישכיר הבית להת"ח. וכן י"ל לגבי מ"ש אח"כ דצריך לשמוע לאמו כיון דאין זה חובה עליו להשכיר הבית לת"ח, דכ"ז מובן שפיר אי דנין מה עדיף מצות ת"ת או מצות כבוד או"א, דבזה י"ל דהכא באמת אין לו חיוב להשכירו להת"ח, אבל לפי המבואר בההערה בהשיחה, לכ' לא שנא, דס"ס גם הכא זהו כבודה האמיתית של אמו. ועד"ז י"ל לגבי הסברא שכ' אח"כ דכיון דחל הצוואה לגבי שאר בנ"א חל לגבי הת"ח, דכ"ז אי הנדון שיש כאן צוואת אמו ודנין מה עדיף הצוואה או לימוד התורה של הת"ח, אבל לפי מ"ש הרבי בההערה י"ל דלגבי להשכירו להת"ח לא היתה בכלל צוואת אמו שלא להשכירו כיון שכבודה האמיתית שישכיר לו הבית.