בקובץ הקודם (גליון תשפו) כתבתי לתרץ הקו' הידועה בשיחת כ"ק אדמו"ר (חט"ו ח"ש) דאם הנס דפח השמן היה כליון ואי כליון בב"א למה היה צריך להיות הנס ביום הח'. וביארתי שכיון ש"נמנע הנמנעות" הוא חיבור של "כליון" ו"אי כליון" הרי גם באם ישאר שמן יהיה זה נס שהרי היה כליון השמן, עיי"ש.

פנו אלי כו"כ בעניין זה, וכנראה קיצרתי במקום שהיה לי להאריך. ומה גם שמתוך הדיון והפלפול ב"דיבוק חברים" נתבהרו הדברים יותר ואשתדל בזאת לבאר הדברים דבר על אופנו.

א. העירוני שהקושיא איננה על כ"ק אדמו"ר אלא על הב"י, ואין זה נוגע לביאור כ"ק אדמו"ר בשיחה שהרי שם לא מוזכרת כלל קושית הב"י (ועל הב"י עצמו תי' כו"כ ושערי תי' לא ננעלו). בכללות טענה זו צודקת בהחלט אלא שיש לשים לב לב' פרטים א) המשמעות בשיחה איננה לבאר את דברי הב"י (שאז מובן שאין להקשות כלל על השיחה), אלא ביאור חדש בעניין הנס, והיות וכ"ק אדמו"ר אינו מתייחס בשיחה לשאלה זו משמע שלפי ביאור זה לק"מ. ב) מה שתי' על הב"י לכאו' לא שייך לבאר בשיחה דלהביאורים בב"י היה הנס ביום השמיני שונה (או תוצאה) של הז' ימים, אך עניין עיקרי בביאור כ"ק אדמו"ר הוא שהנס (דנמנע הנמנעות) נעשה בכל רגע ורגע כולל (ובמיוחד) ביום השמיני (זאת חנוכה).

ואיך שלא יהיה הרי ודאי יטב אם נאמר שלפי ביאור כ"ק אדמו"ר אין קושיא כלל כדלקמן.

ב. לגופו של עניין: בפשטות היה מקום לומר שלפי ביאור כ"ק אדמו"ר שהיה כליון ואי כליון בב"א הרי שהנס היה רק בטיפה הראשונה שבה היה כליון ואי כליון במשך כל שבע הימים. ולפי זה אין מקום לומר שעצם העובדה שנשאר שמן הרי"ז נס כיון שמכל כמות השמן (הנוספת על הטיפה הראשונה) לא נחסר דבר. אלא שכד דייקת שפיר לא שייך לומר כן כי כאשר מגדירים את הכליון ככליון טבעי פירושו שנכלה באופן הרגיל ע"פ טבע (וכפי ששיערו חכמים - "תן לה כדי מדתה"), ובאם הנס היה רק בטיפה אחת לא היה ניתן להגדיר זאת ככליון טבעי. וא"ת סוכ"ס הרי נשאר השמן ומה שייך לומר שנכלה כולו? פשוט שאין בכוחנו להבין זאת ומציאות כזו קיימת רק בכוח נמנע הנמנעות. אך ברור שאם מגדירים את הכליון כטבעי הרי הוא לפי גדרי הטבע שבמשך יום אחד נכלה (ויחד עם זאת לא נכלה) כמות המספקת ליום אחד.

ג. עוד היה אפ' להקשות שהרי ברגע אחד קודם היום השמיני נשאר השמן במלאו ולא נכלה ממנו דבר אם כן מה ארע ביום השמיני שמציאותו של השמן היא ניסית. ובכלל גם לפי ההסבר הנ"ל צריך להבין מה אכן קרה לשמן כשנגמר הנס? אולי נקל להבין זאת ע"פ הדוגמא מספרי חקירה (ומובאת בחסידות) למושג "נמנע הנמנעות" - "רוכב ואינו רוכב". לו נצייר מצב כזה של שני הפכים גם יחד (שבאמת אינו ניתן לציור בשכל אנושי), ונחקור מה יקרה לכשיפסק הנס. אפילו אם בתחילה היה רוכב ורק אח"כ נעשה נמנע הנמנעות אין סברא לומר שיחזור לטבעו הראשון יותר מטבעו הנוסף. כיון שמצד נמנע הנמנעות היו קיימים ב' הצדדים באופן טבעי. הרי שכשם שאין בכוחנו לצייר ולהבין את הנס עצמו, כך לכאו' לא ניתן לקבוע מה יתרחש לכשיסתיים הנס.

ד. גם העירוני סברא נוספת לתרץ הנ"ל, דאדרבה, כיון שמצד הטבע נכלה כל השמן ומכוחו דלק הנר שבעה ימים ורק מצד נמנע הנמנעות לא נכלה כל השמן, הרי שבאם יפסק הנס יתכלה השמן מאליו ויחזור למצבו הטבעי. וכפי המבואר בתניא לגבי נס קרי"ס שכשנגמר הנס חוזרים המים למצבם הטבעי. אלא שאין פשוט לומר כן, כי השמן במשך כל שבעת הימים היה שמן טבעי וכשנתבטל הנס מנלן שישפיע גם למפרע שיגמר השמן, ודו"ק.

הארכתי בכ"ז כי הרבה דנו בזה, ובודאי יעירו ויאירו הקוראים עוד בעניין.