שליח כ"ק אדמו"ר - שערמאן אוקס, קאליפורניא
בגליון י"א ניסן - תתלה (עמ' 56), העיר הת' יעקב זאיאנץ בנוסח ההגדה "וכל המרבה לספר ביציאת מצרים הרי זה משובח", דלכאו' תיבות "ביציאת מצרים" הם מיותרות, והול"ל "וכל המרבה הרי זה משובח" וכדו'. ותי' ע"ד הצחות, וכ' שפלא קצת שלא ראה שהעיר עד"ז בשום הגדה ובפרט בהגדת כ"ק אדמו"ר, ע"כ.
והנה כ"ק אדמו"ר בפיסקא "כל אותו הלילה" כתב, וזלה"ק: "גם ר"א וראב"ע אף דס"ל דאכילת הפסח הוא רק עד חצות. וראה אמרי שפר שהאריך. במכילתא ס"פ בא: ר' אליעזר אומר . . צריכין לעסוק בהל' פסח עד חצות". עכלה"ק.
פי': כ"ק אדמו"ר מעיר - כקושיית הנצי"ב בהגדתו 'אמרי שפר' שמציין כ"ק אדמו"ר - דלכאורה כשם שנחלקו ראב"ע ור"ע בגמ' פסחים (קכ, ב) אימתי סוף זמן אכילת פסח, שראב"ע סובר שזמנה עד חצות, ור"ע ס"ל כל הלילה, כן נחלקו בזמן אמירת ההגדה, וכ"ה מפורש במג"א סי' תפה ס"ק א, שהשוה זמן אמירת ההגדה לזמן אכילת מצה, יוצא שלראב"ע תהי' מצוות הגדה עד חצות ולר"ע כל הלילה, ואעפ"כ ישבו כולם כל הלילה.
ועפי"ז, מתרץ הנצי"ב דיוק ההגדה "וכל המרבה לספר ביציאת מצרים הרי זה משובח", דאף שלדברי ראב"ע ור"א מצותה עד חצות ובשעה שיש מצה ומרור מונחים לפניך - והמוסיף על זמן זה לדעתם עובר על "בל תוסיף", ע"ז מביא בעל ההגדה המעשה בבני ברק, להורות שבענין זה - סיפור יציאת מצרים - כל המאריך הרי"ז משובח, ואפי' לר' עקיבא שזמן הסיפור הוא רק עד הנץ, אעפ"כ רואים שהאריך בסיפור עד זמן ק"ש, מזה ראי' שהמאריך במצוה זו לא רק שאינו עובר, אלא הרי"ז משובח, ועיי"ש הטעם באריכות.
ועל מה שהעיר כ"ק אדמו"ר בסופו - ר' אליעזר אומר עד חצות, מסביר הנצי"ב בפירושו 'ברכת הנצי"ב' על המכילתא (עמ' עב) - שזהו דוקא לשיטת ר"א, אבל התוספתא שכ' חייב אדם לעסוק בהל' פסח כל הלילה, אתיא לשיטת ר"ע שזמן אכילת מצה כל הלילה.
ומש"כ הת' הנ"ל שלא מצא בשום הגדה דיוק הנ"ל, פלא קצת, שרבו כמו רבו הפירושים בגודל דיוק תיבות אלו, ואפרט רק כמה (מתוך ריבוי) מהם הנוגעים מאד להחיוב דזמן גרמא - סיפור יצי"מ.
א. בהגדת ר"ר מרגליות ב'באר מרים' מסביר - דאף דאיתא (ברכות לג, ב) דהקורא את שמע וכופלה הרי זה מגונה, שרואים דבעלמא אין לכפול ולהאריך, לכן הדגיש שבסיפור יצי"מ אינו מגונה אלא אדרבא. ע"כ.
וביארו המפרשים דיוק ענין סיפור יצי"מ - דכאן הדיוק הוא סיפור הדברים ולא החידוש, וסיפור אפשר לספר ולחזור כו"כ פעמים, וגם שייך למי שכבר יודעו - וכמו המעשה בר"א וכו' שבודאי ידעו הסיפור ואעפ"כ חזרו עליו עוד ועוד, להראות שעיקר ענין לילה זה הוא להרבות בסיפור, ואפי' הרבה פעמים.
ב. יש שדייקו והביאו המחלוקת הרמב"ם והטור בזה - דהטור כתב (סי' תפא) לפי שחייב אדם לעסוק כל הלילה בהלכות פסח וביציאת מצרים ולספר בנסים וכו'. אולם הרמב"ם (פ"ז מהל' חו"מ הל' א) כתב וז"ל: "וכל המאריך בדברים שאירעו ושהיו הרי זה משובח". ובהל' ד שם וז"ל: "וכל המוסיף ומאריך בדרש פרשה זו הרי זה משובח".
דלפי הרמב"ם, החיוב הוא להאריך לא בהלכות החג וכדו', אלא בסיפורי הדברים שאירעו ושהיו ביציאת מצרים וכמעשה דר"א ור"י בבני ברק, דאף שחכמים אלו ידעו לדרוש כל תג ותג בלי גבול וסוף, אעפ"כ לא חדשו ידיעות אלא סיפרו ממה שידעו כבר. (הגדת 'שם דרך').
ג. בהגדת 'שיח הגרי"ד' מדייק למה כתב בעל ההגדה לספר ביציאת מצרים, ולכאורה הי' צ"ל לספר את יצי"מ. ומסביר שצריך לספר וללמוד את עומקם של הדברים ביציאת מצרים. ומטעם זה כותב בעל ההגדה וכל המרבה לספר ביצי"מ. הכוונה דצריך לספר וללמוד את עומקם של הדברים. עיי"ש.
ד. ואולי י"ל בפשטות: דאם הי' כותב "כל המרבה הרי"ז משובח" - סתם, הי' אפשר לחשוב, שכדאי לשבת כל הלילה לספר מגדלות הבורא בכלל או שאר נסים שעשה לנו בכל הדורות. וזה שולל בעל ההגדה וכותב שרק כל המרבה ביצי"מ - היינו הנסים וכו' הקשורים ביצי"מ הרי זה משובח. ועד"ז פי' החיד"א בשמחת הרגל עפ"י סיפור הגמ' (ברכות לג, ב) מעשה בא' שירד לפני התיבה והאריך בשבחי הבורא ולא הי' ניחא לי' לר' חנינא בן דוסא.
וכ' הב"י (או"ח סי' קיג) שאין להרבות בתאריו של הקב"ה, וזה הדיוק דכל המרבה לספר ביצי"מ, שהוא סיפור נסיו של הקב"ה הרי"ז משובח, ולא המרבה בתאריו. עיי"ש.
וכהנה וכהנה ויותר מהנה.
Download PDF