קרית גת, אה"ק
בלקו"ש חל"ה עמ' 68 מבאר הרבי בנוגע לאברהם אבינו, שנאמר עליו שהיה "בא בימים", כל ימיו היו שלמים בעבודת ה' – דלכאו', איך מתיישב זה עם מחז"ל "בן ג' שנים הכיר אברהם את בוראו", הרי שהי' חסר אצלו ג' שנים שלא היו שלמים בעבודת ה'?
ומתרץ, וז"ל: "זה שאברהם הכיר את בוראו בהיותו בן ג' שנה בא ע"י הכנתו והכשרתו בזמן שלפני זה, לחקור ולדרוש את האלקים, ובלשון הרמב"ם 'התחיל לשוטט בדעתו . . והי' תמה האיך אפשר שיהי' הגלגל הזה נוהג תמיד ולא יהי' לו מנהיג, ומי יסבב אותו, ולבו משוטט ומבין עד שהשיג דרך האמת כו'". וכיון שבמשך כל ג' השנים הי' עסוק בהכשר והכנה להכרת בוראו, שייך לומר שהיו 'יומין שלמין', גם בשנים לפני שהכיר את בוראו, וגם בנוגע לג' שנים הראשונות".
ובהערה שם: "ולהעיר, שהרמב"ם ס"ל כמ"ד בן מ' שנה הכיר את בוראו. אבל מזה מובן להדיעה דבן ג' שנה הכיר את בוראו, שהתחיל 'לשוטט בדעתו' לפני שהגיע לגיל שלש שנים". [ובהערה שלאח"ז מוסיף: "וי"ל שהתחיל מיד בצאתו לאויר העולם"].
ולכאו' צ"ע בזה, כי אין הנידון דומה לראי', ובהקדים:
ידוע הביאור בלקו"ש (ח"כ שיחה א' לפר' נח, חל"ד עמ' 175), במחלוקת הרמב"ם והראב"ד אם אברהם הכיר את בוראו "בן ג'" או "בן מ'" – שנחלקו מהי עיקר הידיעה באלקות: לפי הראב"ד ההדגשה היא על האמונה שבאה מלמעלה, לא מצד גדרי השכל, ולכן זה שייך כבר בבן ג', ואילו לפי הרמב"ם ההדגשה היא על הידיעה באופן של הבנה והשגת השכל, ולכן זה שייך דוקא לגיל מ', שאז "בן ארבעים לבינה".
ולפ"ז, הניחא לדעת הרמב"ם שמדובר על ידיעה והבנה שכלית, הרי ע"כ שהי' לפנ"ז הכשר והכנה, ש"התחיל לשוטט בדעתו" - עד שלבסוף השיג דרך האמת בשלימות;
אמנם לדעת הראב"ד ש"בן ג' שנים הכיר" - ומדובר על ענין של אמונה שלמעלה מהשכל, הרי אין שום הכרח לומר שהיו לפנ"ז הכנות, כי שפיר יתכן שבגיל ג' האירה בו האמונה בלי שום הכנות לפנ"ז! וא"כ, צ"ע בדברי ההערה, שמדעת הרמב"ם יובן להדיעה דבן ג' שנה הכיר את בוראו, שהרי אינם דומים בענין זה. [ועיין היטב בלקו"ש חל"ד עמ' 175 בסופו – בחצאי ריבוע – שכל ענין זה של "התחיל לשוטט בדעתו" שייך דוקא בדעת הרמב"ם].
אלא שבדוחק יל"פ שכאן מפרש את"ל ש"בן ג' שנה הכיר את בוראו" כן הי' באופן של הבנה והשגה שכלית – וכפי שרומז לאפשרות כזו בלקו"ש ח"כ עמ' 20 הערה 67, עיי"ש – שלפ"ז כן אפשר ללמוד מדברי הרמב"ם גם על שיטה זו. ועצ"ע. ולשלימות הענין יש להעיר מלקו"ש ח"ה עמ' 87 הערה 9 שגם שם מדבר בנדו"ז.