בלקו"ש חכ"ד (עמ' 316) מבאר כ"ק אדמו"ר מעלה בעשיית פרוזבול אצל רב וכיו"ב ולא רק אמירת נוסח הפרוזבול לפני ג' אנשים, משום דפרוזבול אין מועיל אא"כ יש קרקע כ"ש ללוה, והדין הוא דאם אין קרקע ללוה מזכה לו המלוה קרקע כ"ש, ולכן הרב או א' מהאנשים כשרים שהוא מצרף אצלו אם יש להם בית משל עצמם, "איז גרינג צו באווארענען אז דער לוה זאל האבן קרקע - דורך דעם וואס דער רב וועט מקנה זיין די חתומים אויפ'ן שטר קרקע כ"ש".

ויש להעיר, דאף שהל' בהשיחה הוא "מקנה זיין די חתומים אויפ'ן שטר", הרי זה לכאו' בשם המושאל - דהא הקנאת הקרקע להלוה צ"ל קודם החתמת המלוה על הפרוזבול כי בעינן שללוה יש קרקע בשעת כתיבת הפרוזבול - והכוונה היא אלו שיהיו חתומים על השטר.

עוד יש להעיר דבפשטות הכוונה שמקנה קרקע כ"ש להחתום על השטר פרוזבול שהוא המלוה, והוא בפניו ולכן א"צ לזכות ע"י אחר, אמנם אחר כך צריך המלוה לזכות להלוה שאינו שם ע"י אחר וכמבואר בשו"ע אדה"ז סוף הל' הלואה, וא"כ לכאורה הרב וכיו"ב שיש לו קרקע משלו יכול לזכות ג"כ להלוה ע"י אחר בלי אמצעות המלוה? ואולי באופן הנ"ל בלקו"ש קל יותר שהב"ד עושה הכל מקנה קרקע להמלוה וגם מה שהמלוה מזכהו להלוה הוא ע"י שהב"ד נותן סודר להמלוה כדי שתמורתו יקנה הקרקע להלוה.