בלקו"ש ח"ה שיחה ב' לפר' ויצא מבאר כ"ק אדמו"ר ש"האומות הקפידו אז - לפני מתן תורה - שלא לראות איש את אחיו, כפי שמוכח מכך שיעקב טען כלפי לבן "למה רימיתנו", ולכן נאלץ להתנצל באמרו "לא יעשה כן במקומינו"", לפי זה צריך להבין איך אכן התכווין לבן לתרץ את רמאותו ליעקב, שהרי סו"ס הסברא ש"לא יעשה כן במקומינו" הינה טענה אמיתית לכשעצמה (עובדה שמתחשבים בה למעשה - ראה שערי הלכה ומנהג כרך ד' עמ' עח - פ, ובמקומות שצויינו שם), אבל לבן הרי לכאורה היה צריך לומר זאת ליעקב מלכתחילה ובאופן גלוי. ובפרט כפי שדרשו חז"ל (ב"ר פ"ע) שיעקב ביקש להבטיח זאת מראש באומרו "ברחל בתך הקטנה" [וזאת כנראה בתגובה למה שאת"ל במסכת מגילא יג, ב שרחל אמרה לו מראש "אבא רמאה הוא"].

והנראה שלכן תירץ עצמו בעובדה שהיה בטוח שבינתיים יימצא זיווג הגון ללאה וממילא לא יצטרך לעבור על מנהג המקום [ולהעיר ממ"ש כ"ק אדמו"ר בנוגע לפועל (שערי הלכה שם עמ' עט) "יבקשו הסכמת בתו הבכירה תחי' ע"ז [=על זה שאחותה הצעירה משתדכת לפניה] . . ולא ימהר כל – כך בזמן החתונה. ויתן השם יתברך אשר בינתיים ימצא גם כן זיווגה המתאים לפניה בגשמיות - ורוחניות, של בתו הבכירה תחי' ויוכל לבשר בשורה טובה כפולה].

וחתונת לאה עם בן זוגה תוקדם לנישואי יעקב עם רחל (וראה ספורנו עה"פ) [וזה בנוסף למה שרמז לו (ראה חת"ס עה"ת ובעוד אחרונים) על קניית הבכורה מעשיו כו'].