שליח כ"ק אדמו"ר, אשדוד, אה"ק
ב'לקוטי שיחות' כרך טז עמ' 9 ואילך מחדש כ"ק אדמו"ר שיטה כללית במחלוקת רב ושמואל - שרב מפרש כל דבר בכיוון של "בין אדם למקום", ושמואל בכיוון של "בין אדם לחבירו", עיין שם כמה דוגמאות.
והנה, לכאורה, יש לבאר בזה גם מחלוקתם בסנהדרין צד,ב בפירוש הפסוק (יתרו יח,ט) "ויחד יתרו" - "רב אמר שהעביר חרב חדה על בשרו (שמל את-עצמו ונתגייר. רש"י) ושמואל אמר שנעשה חדודים כל בשרו (קמטין קמטין, שהיה מיצר מאד על מפלת מצרים. רש"י)".
כלומר: רב מפרש "ויחד" - שמל את עצמו - לשמים, ושמואל מפרש - שנצטער בצער בני אדם (בני אומתו לשעבר).
[ואמנם ממשיכה הגמרא: "אמר רב, היינו דאמרי אינשי: גיורא, עד עשרה דרי לא תבזה ארמאי קמיה" - כלומר שרב מסכים עם דברי שמואל בתיאור העובדה ומכל מקום לא חזר בו מפירוש הפסוק "ויחד יתרו" שמפרשו לשמים (או די"ל שרב אמר אימרתו (ש"הוא משל בני אדם" - רש"י שם) לשיטת שמואל).]