באבות פ"ה מ"ב איתא "עשרה דורות מאדם ועד נח, להודיע כמה ארך אפים לפניו, שכל הדורות היו מכעיסין ובאין, עד שהביא עליהם את מי המבול. עשרה דורות מנח ועד אברהם, להודיע כמה ארך אפים לפניו, שכל הדורות היו מכעיסין ובאין, עד שבא אברהם אבינו וקיבל שכר כולם".

ומקשה ע"ז כ"ק אדמו"ר בלקו"ש חט"ו פרשת לך לך א' דמהו החילוק בין העשרה דורות מאדם ועד נח לעשרה דורות מנח ועד אברהם שדוקא אברהם קיבל שכר כולם משא"כ בנח.

ומבאר דישנם ב' סוגי רע: א) שכל כולו רע - שאין לו תקנה וצריכים לאבדו ע"ד שבירתן זוהי טהרתן ב) סוג רע שיש בו ניצוץ טוב וצריך להפכו לטוב. וזוהי סיבת החילוק בין העשרה דורות מאדם ועד נח להעשרה דורות מנח ועד אברהם.

שמאדם ועד נח הסוג רע ששרר אז הי' רע גמור ש"שבירתן זוהי טהרתן", ולכן "הביא עליהם את מי המבול", ולכן לא היה אפשר שנח יקבל שכר כולם. משא"כ מנח ועד אברהם הרע הי' אז באופן שאפשר להפכו לטוב וע"כ כשבא אברהם ו"קיים" אותם אז הוא קיבל שכר כולם.

ולכאורה, צריך ביאור, מהי סיבת החילוק בין העשרה דורות מאדם ועד נח, שהיו בבחי' רע גמור, ודוקא "שבירתן זוהי טהרתן", להעשרה דורות מנח ועד אברהם, שהרע הי' באופן שאפשר להפכו לטוב.

וי"ל (בדא"פ עכ"פ) ע"פ המבואר בלקו"ש חט"ו פרשת נח ג' דמכיוון שכל ה"אויפטו" של מ"ת הוא הקישור בין העליונים ותחתונים לכן לפני מתן תורה הי' צ"ל מציאות של "עליונים" ו"תחתונים" בכדי שיהי' אפשרי החיבור ביניהם אח"כ.

ולכן לפני המבול העולם הי' במצב ד"עולם על מילואו נברא" מצד הבורא ולכן כשהיו חטאים פעלו ירידה באופן שלא שייך בירור ולכן "הביא עליהם את המבול" כי העולם מצד עצמו לא הי' יכול להזדכך.

משא"כ לאחרי המבול העולם נתברר ונזדכך ולכן עשה הקב"ה כריתת ברית ד"לא יכרת כל בשר ולא יהי' עוד מבול", ועי"ז נפעל שהעולם מצ"ע יוכל להתברר ולהזדכך.

ועפ"ז י"ל דזהו טעם החילוק בין העשרה דורות מאדם ועד נח, להעשרה דורות מנח ועד אברהם, כי מאדם ועד נח שהעולם הי' מצד "למעלה" ולא הי' ביכולתו להתברר ולהזדכך, לכן הרע הי' בבחי' רע גמור ש"שבירתן זוהי טהרתן". משא"כ מנח ועד אברהם שהי' לאחרי המבול כשהעולם כבר הזדכך וניתן הכח לעולם להתברר, לכן הרע שהיה אז הי' באופן שאפשר להפכו לטוב, ולכן כשבא אברהם ו"קיים" אותם עי"ז שפעל בירור וזיכוך בעולם, הנה קיבל שכר כולם.