בלקו"ש חכ"א פורים-תצוה שקיל וטרי בגדר קריאת המגילה לבני הכפרים בי"א, י"ב וי"ג אדר, שמקדימים ליום הכניסה, כמבואר בריש מסכת מגילה. ומבאר שם דזה שמקדימים ליום הכניסה אין הפי' שזה בגדר תשלומין, דהיינו דזמן קריאת המגילה הוא דווקא בי"ד וט"ו שהם ימי הנס דפורים, וימי הקדימה הם רק בגדר תשלומין כדי להקל על בני הכפרים, אלא הפי' הוא שימי הקדימה עצמם הם זמן קריאת המגילה, דהיינו שהחפצא דימים אלו הוא גדר של זמן קריאת המגילה, עיי"ש בארוכה.

ובהע' 38 מביא נפ"מ בזה, באם בן עיר יכול להוציא בן כפר כשקורין בימי הכניסה, עיי"ש.

לפי הבנתי, כוונתו שם היא, דאם ימי הקדימה הם רק בגדר תשלומין ולא החפצא דזמן קריאת המגילה, א"כ י"ל דיכול אחר להוציא את בני הכפרים, כי שניהם מחוייבים בחיוב אחד, אלא שבן הכפר יכול לקיימו בזמן מוקדם, אך אם הפי' הוא שימי הקדימה הם זמן מיוחד לקריאת המגילה (כדרש הש"ס בריש המסכתא: זמן, זמנם, זמניהם עיי"ש), א"כ נראה, שבן עיר אינו מוציא בן כפר בימי הקדימה שהרי הבן עיר אינו מחוייב בדבר, והנידון דומה למ"ש בירושלמי פ"ב דמגילה דבן עיר אינו מוציא בן כרך (בט"ו) ובן כרך אינו מוציא בן עיר.

והנה בהע' מציין לדברי רש"י בריש מגילה שכתב דברי הכפרים כשמקדימים ליום הכניסה, בן עיר יכול להוציאם. ומציין שם למה ששקו"ט בזה בראשונים ואחרונים.

והנה בצפנת פענח על הרמב"ם פ"א הל"ג דמגילה כתב דבקריאת המגילה יש ב' מצוות: א) מצות קריאה. וב) דין פרסום הנס. ומצד דין פרסום גם קטן יכול להוציא (עיי"ש שהוכיח כן מתוספתא) וגם צריך עשרה דווקא. ומבאר שם בצ"פ דהא דבני הכפרים מקדימים ליום הכניסה הוא רק חיוב דפרסום הנס, אבל אין בו דין קריאה, ולכן איתא במגילה ד, א. דבני הכפרים ביוהכ"נ קורים רק בעשרה, עיי"ש בארוכה.

ולכאורה עפי"ז מובנים דברי רש"י בפשטות, דכיון דחיוב הקריאה ביום הכניסה הוא רק גדר דפרסום הנס, לכן גם בן עיר יכול להוציאם ואפי' קטן יכול להוציא.

אך מ"ש בצ"פ שם דגם בן עיר ובן כרך שקורא ביחיד, אם קרא ביחיד, יש מצוה לשמוע עוד הפעם בעשרה משום חיוב פרסומי ניסא, לכאורה צ"ע מפי' רש"י שם דף ה, א. ד"ה 'בזמנה': "בי"ד מתוך שהיא חובה בו ביום על כל יחיד ויחיד קורין אותה אפי' ביחיד, דהכל קורין בו ואיכא פרסום נס". ומשמע דגם דין פרסום יש כאן אפי' ביחיד, כיון דהכל קורין בו ביום, משא"כ כשמקדימין ליום הכניסה צריך דווקא בעשרה. וי"ל בזה, דלפי ביאור הצ"פ הפי' הוא כך, דבן עיר שקורא בי"ד הרי עיקר החיוב הוא דין קריאה (כלשון הברכה על מקרא מגילה), אלא שיש גם חיוב לפרסם הנס, ולכן בפרסום פורתא סגי, דהיינו שבזה שכל ישראל קורין בו יש בזה קצת פרסום אפי' כשכל א' וא' קורא ביחיד, אבל כשקורין שלא בזמנה (ביום הכניסה), החיוב הוא מלכתחילה רק בגדר פרסום הנס, ולכן צריך דווקא עשרה.

ובזה א"ש מ"ש בגמרא שם דרב (הסובר דבזמנה קורים אפי' ביחיד, דלא כרב אסי) חש לי' לדרב אסי, דהיינו שחזר על עשרה אפי' בזמנה. והכוונה בזה דכיון דאיכא פרסום יותר כשקורין בעשרה, לכן החמיר בזה.

והנה בגמרא שם פריך ארב מהא דאמר רב עצמו דבי"ד שחל בשבת (דמקדים לקרות בע"ש), דאפי' ביחיד יוצא, ופריך דהרי הוה שלא בזמנה והרי רב סובר דשלא בזמנה דבני הכפרים הוא דווקא בעשרה וא"כ ה"ה לשלא בזמנה דבני עיירות (כשחל י"ד בשבת).

ובטורי אבן ועוד הקשו דלכאורה קשה לפירושו, דלעיל דבזמנה (כשקורין בי"ד), כיון שהכל קורים בו ביום הוה בזה פרסום אפי' כשקורין ביחיד, א"כ ה"ה כשבני עיירות נדחים לע"ש (כשחל י"ד בשבת), הרי איכא פרסום בזה שהכל קורין בו ביום. עיי"ש.

ולהנ"ל א"ש, דכשנדחים בני עיירות לע"ש י"ל דיש ע"ז דין דפרסום הנס בלבד (דהוה שלא בזמנה) ולכן צריך פרסום מעליא דהיינו בעשרה דווקא, דהרי זהו עיקר חיובא דיומא וא"ש פירכת הש"ס. (אך לפי"ז הי' יוצא דקטן יכול להוציא בנין עיירות כשנדחו לע"ש, וצ"ע).

והנה לפימ"ש בשיחה שם (בהערה הנ"ל) דאם נאמר דעל ימי הקדימה יש דין של זמן קריאה, ולא רק בגדר תשלומין, א"כ י"ל דבן עיר אינו מוציא בן כפר יש לחקור מה הגדר בי"ד שחל בשבת ונדחו בני עיירות לע"ש, האם יש ע"ז גדר דחפצא של זמן קריאה או רק בגדר תשלומין. ונפ"מ בקביעות שנה זו כשט"ו חל בשבת דבני הכרכים קורין בע"ש (בי"ד), האם נאמר דבן עיר אינו יכול להוציא בן כרך?!

והנה מ"ש בהשיחה דבני הכפרים כשקורין בימי הכניסה הוה בזה גדר דחפצא של זמן קריאה, אינה בסתירה לפי' הצ"פ, די"ל דהא גופא היתה התקנה, דבימי הכניסה יש ע"ז דין דזמן קריאה לצורך פרסום הנס. אך לפי"ז הי' אפשר לבאר היטב מ"ש בדף יט, א. דבן כפר שהקדים ליום הכניסה, אם הי' בעיר בי"ד, חוזר וקורא עמהם ובתוס' שם הקשו ע"ז דלמה יקרא ב' פעמים, הרי כבר יצא בפעם הא' (ועי' בהערה 28 בשיחה שם מ"ש בזה).

אך לפי הצ"פ א"ש, דאף דיצא ידי חובת פרסום הנס מ"מ כשמגיע יום י"ד יכול לחול עליו חיוב חדש של קריאת המגילה כשנמצא בעיר בי"ד.