בלקו"ש חלק כ ויחי-א מביא מחז"ל עה"פ ויקרא יעקב אל בניו ויאמר וגו', "ביקש יעקב לגלות לבניו קץ הימין ונסתלקה ממנו שכינה". ומקשה דלכאורה איזה תועלת ישנה מכך שיגלה לבניו הקץ, ואדרבה, ע"י גילוי הקץ - שהיא אלפים שנה אחרי המעמד דאז - היה פועל בהם נמיכת רוח גדולה.

ובהמשך דוחה התי' שזמן יצי"מ היה קבוע וידוע שהקב"ה הבטיח לאברהם שאחר 400 מאות שנה יצאו ממצרים, אלא שרצה יעקב לגלות להם שאם יעמדו במצב של זכו יהיה אז גאולה שלימה ונצחית - וז"ל: בעת דער הסתלקות פון יעקב אבינו איז געווען נאך ארום צוויי הונדערט יאר ביז יצי"מ, אזוי אז ביי די בנ"י פון יענעם דור, וואלט דער גילוי הקץ ארויסגערופן עצבות וכו', וויבאלד אז ע"פ טבע, איז "והיו ימיו מאה ועשרים שנה" וואלט דעם קץ ניט געקומען בחייהם בעלמא דין - והדרא קושיא לדוכתא?

ולכאורה צריך ביאור, הרי בני יעקב ידעו שאין יוצאים ממצרים עד ארבע מאות שנה כהבטחת הקב"ה לאברהם, שזה הרבה יותר מימי שנות חייהם, והם לא יזכו אפי' ליציאת מצרים. וא"כ למה זה שגילה להם יעקב שיצי"מ יכול להיות גאולה נצחית יעורר בהם עצבות הרי בין כך לא יחיו עד אז.

וצ"ע.