א. בשיחת ליל שמחת תורה תשי"ז (לקו"ש ח"ב ס"ע 649): "ווי עס ידוע אַז בעת השינה איז די נשמה עולה למעלה ושואבת לה חיים (ב"ר ספי"ד וראה פרד"א פי"ב), וואָס דאָס איז אַ מדריגה נעלית ביותר".

וממשיך שם: "און ווי עס שטייט דער לשון אויף דעם, אַז בעת השינה ווען די נשמה איז עולה למעלה, טוט זיך דעמאָלט די נשמה אָפּלעבן".

ויש לעיין ולחפש לשון זו.

w

ב. בשיחה הנ"ל סי"א (שיחות קודש תשי"ז ע' מט): "עס איז פאַראַן אין דער שיחה השייך לד"ה החלצו, פאַרוואָס אַמאָל האָט מען אויפגעטאָן אין עבודה, און היינט איז לא נגע ולא פגע, וויילע אַמאָל האָט מען געטראַכט וועגן זיך, און היינט איז מיט זיך איז מען באַלד פאַרטיק, און מען טראַכט נאָר וועגן יענעם".

ויש לעיין ולחפש לאיזה שיחה הכוונה.

w

ג. בלקו"ש ח"ב ע' 588: "דער רמב"ם אין איינער פון זיינע אגרות - אגרת תימן - שרייבט, אז בלעם האָט עס געזאָגט בשנת ב' אלפים תפ"ח, און דאָס מיינט ער כעת, אַז אין אַזאַ צייט אַרום, בשעת עס וועלן דורכגיין נאָך אַזויפיל יאָרן, ד.ה. בשנת ד' אלפים תתקע"ו".

ובהערה שם: "כן הוא בשלשלת הקבלה (אף שאינו מתאים לחשבונו שם ובקובץ תשובות הרמב"ם (ליפסיא, תרי"ט). אבל בסדר הדורות מגי' - בשה"ק - שצ"ל תתקע"ב. וכן הוא גם בפי' של ר' יהודה אלברצלוני על ספר יצירה וקה"ע בירושלמי שם - תתקע"ב".

והנה בקרבן העדה לירושלמי שם איתא: "כבחצי ימיו של עולם הי' עומד, דהיינו בשנ' ב' אלפים תפ"ו לבריא' העולם ולאחר זמן כזה דהיינו ד"א ותתקע"ב תשיב הנבואה לישראל".

אבל בפי' לספר יצירה לר"י ברצלוני (עמ' 239): "מלמד שאותו רשע כבחצי ימיו של עולם הי' עומד והיו לבריאת עולם אותו עת אלפים תפ"ד ואלפים תפ"ו משם והנה הרי ארבעת אלפים תתקע"ד".

וא"כ הרי החשבון הוא תתק"ע ולא תתקע"ד?

אלא שיכול להיות שהוא טעות הדפוס, וצריך להיות כתוב (כבקרבן העדה שם): והיו לבריאת עולם אותו עת אלפים תפ"ו ואלפים תפ"ו משם והנה הרי ארבעת אלפים תתקע"ב.

ואז מתאים למ"ש בלקו"ש שם.