בהתוועדויות תשמ"ב (ג, ע' 1633) מבואר דכשחל יום ב' דחה"ש בשבת אין אומרים בו פרקי אבות, וכן נוהגין.

ולכאורה צ"ע בטעמא דמילתא הרי לשון אדה"ז בסידורו הוא "ויש נוהגין כך כל שבתות הקיץ", וא"כ למה יגרע שבת זו כיון שחל בו גם יו"ט דחה"ש?

[וכשחל אחש"פ בשבת וכו' מבואר בסה"ש תשמ"ט (ע' 485 בהע' 66 ובשוה"ג) דבני א"י אומרים פ"א משא"כ בני חו"ל, הנה בזה פשוט דאינו שייך לבני חו"ל, כי עיקר התקנה היתה "בין פסח לעצרת" וזה עדיין לא התחיל בחו"ל ורק בא"י, אך בשבת שחל בו חה"ש למה לא יאמרו בחו"ל. (עי' מה דשקו"ט בזה בהמצויין באוצר מנהגי חב"ד , וגם נרויח בזה שיהיו בני א"י וחו"ל שוין שמש"כ שם.)]

ואכן במהרי"ל איתא תרי מנהגים בזה, דהוא עצמו הנהיג שלא לומר פרקים, אך יש מקומות שאומר ג"כ בשבת שחל בו שבועות (עיי"ש "דיני הימים שבין פסח לעצרת" בתחילתו).

ועכ"פ יתאים עם המבואר בסה"ש תנש"א (פ' נשא ע' 583) "נוסף על לימוד מסכת אבות בשבתות שבין פסח לעצרת, הכנה לזמן מ"ת, מתחילים עוה"פ לימוד מסכת אבות בשבת שלאחרי זמן מ"ת, תוצאה מזמן מ"ת". ומבואר בזה דלימוד מס' אבות דאחר חה"ש הוא תוצאה מזמן מ"ת, וא"כ פשוט דבשבת, שעדיין לא נגמר זמן מ"ת, אין מה ללמוד מס' אבות.