בריבוי שיחות כ"ק (נדפסו בלקו"ש ובהוספות אלול) נוקט כ"ק דמכיון שלגבי חודש אלול מובא בכתהאריז"ל שהוא ר"ת א'נה ל'ידו ו'שמתי ל'ך - הרי כשאיש הישראלי יקיים את ה"ונס שמה" אל תוך חודש אלול, יינצל מגואל הדם וכו'.

ועוד מוסיף כ"ק בכ"מ, שבזמן הזה אין (ערי מקלט קולטות) אלא ד"ת קולטין וכו'.

ולהעיר שמצינו ביטוי ל (או מעין עכ"פ) גלות במצוות סוכה, כדלהלן: במהרי"ל הלכות סוכות אות ב': "צוה מצות סוכה סמוך ליום הכיפורים שצריך להיות נע ונד [נטרד, יגלה, להיפנות] מביתו לסוכה ודומה לגלות שהוא מכפר נמי עונות".

ושם אות ד': "אמר מהר"י סג"ל כל אדם יעשה סוכתו קבע ודירתו עראי, שאם ח"ו שנגזר עליו גלות נתכפר בזה [שנגלה ז' ימים מביתו לסוכה] כדפי' לעיל".

וראה מעין זה ב'יערות דבש' (לר"י אייבשיץ) דרוש ו' לעשי"ת ד"ה והנה: "והנה יעצה לנו התורה בסכות, שהוא סוף ימי תשובה, לקבל על עצמנו גלות, ולהיות כל העולם נחשב בעינינו כתוהו וכצל כו'". (וכ"כ גם בס' ראש מר דרור (ויניציה שע"ה)).

ומקור הדברים בילקוט שמעוני אמור רמז תרנג: אמר רבי אליעזר בר מרוס למה אנו עושים סוכה אחר יוהכ"פ אתה מוצא בר"ה יושב הקב"ה בדין על באי העולם וביוהכ"פ הוא חותם את הדין. שמא יצא דינן של ישראל לגלות, ועל ידי כן עושים סוכה וגולים מבתיהן לסוכה, והקב"ה מעלה עליהן כאילו גלו לבבל. (ובספר חג האסיף ח"א עמ' רסד הביא שכ"ה גם בפסיקתא דרב כהנא אות ט').

ואולי י"ל בטעם שאין כ"ק מזכיר זה, כי נוסף לזה שלא מצינו שאדה"ז בנגלה (שו"ע שלו) יזכיר (מעין) זה (למרות ששבחו למהרי"ל בכ"מ - ראה הנסמן בהמלך במסיבו ח"ב עמ' רסב-רסג) הרי אדרבה, עפ"י המבואר בדא"ח חה"ס וכו' ענינם "וימינו תחבקני" קירוב וגילוי וכו'.

[ולהעיר שגם דברי המהרי"ל נאמרו בד בבד עם הנאמר בהלכות תפלת נעילה דיום כיפור אות ל': "ואמר מהר"י סג"ל שבתקיעה זו מראה שהוא יו"ט [להלאה], ולהרבות בסעודה בזה הלילה נכנסים ימי שמחה . . לך אכול בשמחה את לחמך"].

ועצ"ע קצת כי הרי בכ"ז ישנו הענין של "ערשט דארף מען תשובה טאן".