בתו"מ תשמ"ז, ח"ג ע' 271-272 (הנחה בלתי מוגה - אבל ראה לקמן): "...ידוע המנהג בכמה קהילות בישראל ובמיוחד אצל אחינו הספרדים, שבל"ג בעומר אומרים פיוטים מיוחדים - "בר יוחאי . . אשריך", כלומר, אמירת שירות ותשבחות כו' . . [ולהעיר, שאף שלא ראינו אצל רבותינו נשיאינו שיאמרו פיוטים בשבחו של רשב"י - הרי, מכיון שבודאי ידעו מזה, קרוב לומר שהי' אצלם במחשבה ולא בדיבור בפה, מאיזה טעם שיהי'...]".

(ולהעיר אשר מתיבת "ולהעיר" ואילך רשום אותו הלשון ממש (אף שבאידיש - כמובן) בהנחת התמימים - והרי "עפ"י שנים עדים (שאין בהם החשש ד"קרובים") יקום דבר").

וכמדומני אשר ביטוי זה ש"קרוב לומר שהי' אצלם במחשבה, ולא בדיבור בפה", כלומר, שלא אמרו המלים אבל חשבו המלים(?) (ואולי רק כללות הענין?) הרי"ז סגנון מאד נדיר.

שהרי בנוגע לתפלות, "יחודים", פיוטים, זמירות, וכו' שאין אומרים אותם ישנם כמה חילוקים. ומהם:

א) שא"א פיוטים ותפלות מסוימים כלל מצד סמכותם וכו'; ב) תפלת ושמרו וכו' - שהענין מצ"ע אינו נשלל, ואדרבה הרי נעשה "יריד" בשמים, אלא שסמיכת גאולה לתפלה ג"כ יריד, וא"א להיות על כל הירידים וכו'; ג) דברים שא"א כמו "זמירות" מחמת החילוף על דבר נעלה יותר, שירה בלי מלים ועל דיבור בדא"ח; ד) תפלות ופיוטים שא"א אבל הובאו או נתבארו בדא"ח כי "יש בהם ענין", אף שלפועל א"א אותם, וכמו "יגדל", "אור חדש", "אל תירא עבדי יעקב", "אנעים זמירות", וכו' (עי' בהשיחה על "אנעים זמירות בסה"ש תשכ"ב, שמח"ת, ובהמכתב הידוע להר' יאלעס בנוגע "אל תירא" המובא בלקו"ת); ה) "לשם יחוד" לפני ב"ש שכולל הלש"י על כל היום. (ועי' במקומות המתאימים ב"סדור רבה"ז עם ציונים ..." ובספר "הסידור").

ואם נאמר שהכוונה בהשיחה היא שאמרו המלים ד"בר יוחאי" וכדומה במח', הרי"ז לכאו' סוג נוסף - אי אמירה בדיבור, אבל אמירה במחשבה. ובאם הכוונה שחשבו ע"ז רק באופן כללי, בא"כ הרי"ז יותר נוטה לסוג הד' שהבאתי לעיל.

וּאבקש מקוראי הגליון לחוו"ד.