בשיחת ח"י אלול תשי"א מבאר הרבי דהא דאמרי דהמקדש את האשה ע"מ שאני צדיק גמור אפי' רשע גמור, מקודשת, שמא הרהר תשובה (קדושין מט, ב) היינו דחיישינן שמא עשה תשובה מאהבה, דאם אנו חוששין רק לתשובה מיראה הרי אז עדיין אין עליו שם צדיק גמור שהרי בתשובה מיראה זדונות נעשו לו כשגגות ועדיין נקרא בשם חוטא וחייב קרבן לכפרה, וא"כ ע"כ צ"ל דהא דחיישינן לקידושין במקדש ע"מ שאני צדיק גמור אעפ"י שהי' רשע גמור, הוא משום דחוששין שמא עשה תשובה מאהבה, עי"ש בארוכה.

ולכאורה יש לעיין ממ"ש בספמ"ג דתניא: "ולכן אפשר לרשע ובעל עבירות שיעשה תשובה מאהבה . . אך זהו דרך מקרה והוראת שעה בהשגחה פרטית מאת ה' לצורך שעה כמעשה דר"א בן דורדייא אבל סדר הקבועה תלוי' בבחירת האדם צריך להקדים תחילה קיום התורה והמצוות ע"י יראת תתאה ואח"כ יאיר אור האהבה". עי"ש.

ולכאורה נראה מזה דזה שרשע גמור יתעורר באהבה רבה בלי קדימת היראה הוא רק "דרך מקרה והוראת שעה" ואין זה בבחירתו של האדם, אלא באה מלמעלה ולפי"ז צלה"ב איך חוששין לקידושין דשמא הי' כאן דרך מקרה והוראת שעה, שהוא מיעוטא דמיעוטא?

עוד יש לעיין דלפי"ז יוצא דאם מקדש אשה ע"מ שאני צדיק גמור, ורואים עליו שלא עשה תשובה (כגון שלבוש שעטנז או ארבע כנפות בלי ציצית) ואחר הקידושין עשה תשובה (שמתנהג בדרכי התשובה, כמבואר ברמב"ם הל' תשובה) דחוששין לקידושין למפרע שהרי ע"י תשובה מאהבה נעשו זדונות כזכיות והרי"ז דומה להא דקימ"ל כתובות עז, ב, דהמקדש אשה ע"מ שאין עלי' נדרים, אם הי' עלי' נדרים בשעת הקידושין ואח"כ הלכה אצל חכם והתיר את נדרי', דקידושי' קידושין, דחכם עוקר הנדר מעיקרו.