בשיחת פורים תשי"ט שי"ל לאחרונה בהוצאה חדשה, דן רבינו בטעם הדבר שלא קבעו יו"ט שני לפורים, ומסיק ע"פ חסידות, שזהו מחמת דמיונו ליום כיפור.

אך כששקיל וטרי בצד ההלכה שבדבר, מביא כמה ביאורים ודוחה אותם, והדברים אינם מחוורים, וכך כתוב ברשימת ההנחה שקטע זה אינו ברור.

ולכאורה יש מקום לדון בפרטי הדברים מכמה צדדים: קודם כל יש כאן שני דיונים: (א) אודות פורים בזמן שהיו מקדשים ע"פ הראי', אם עשו אז מספק שני ימים במקומות שלא הגיעו שם שלוחי בית דין. (ב) אפילו אם עשו אז פורים ב' ימים, מ"מ לאחר ביטול קידוש ע"פ הראי', ואנן בקיאין בקביעות החדשים ע"פ החשבון, השאלה היא מדוע לא קבעו חכמים גם בזמן הזה יום טוב שני של גליות (משום מנהג אבותינו בידינו, או משום חשש שמא ישתכח החשבון).

ומשום מה בשיחה (כפי שנדפסה) לא ברור במה היא השאלה. ומזה שלמסקנא מביא דוגמא מיום כיפור אין לפתור זאת, כי גם ביום כיפור מצינו (כמובא באנציק' שנסמן בשיחה) שאלה מה עשו בזמן שהיו מקדשין על פי הראי', וכן יש שאלה (להשיטה שנהגו ב' ימים מספק) מדוע לא קבעו ב' ימים בזמן הזה.

ועיקר הקושי היא במה שהביא שם טעם האומרים שאין עושין יו"ט שני בחנוכה ופורים משום שימים טובים אלה הם מדרבנן, והם אמרו והם אמרו, ומקשה על זה, דבזמן תקנת פורים לא הי' שייך שיאמרו חכמים שלא לעשות יום טוב שני, כי לא הי' אז צורך ביום טוב שני.

ומלבד הקושי בעצם הענין (מדוע בזמן תקנת פורים לא הי' שום מקום בעולם שלא הי' בו ענין של ספק בקביעותא דירחא), משמע מלשון ההנחה כאילו "הם אמרו והם אמרו" מוכרח להיות בשעת התקנה הראשונה, שבשעה שתיקנו היו"ט דפורים אז "הם אמרו" שלא לעשות יו"ט שני. והרי אפשר לומר בפשטות להיפך, שכאשר תיקנו חכמים ענין יו"ט שני בזמן הזה שיודעים את המועדות ע"פ החשבון, הי' בכוחם לקבוע שתקנה זו לא חלה על מועדים דרבנן. ולכאורה בגדרי "הם אמרו והם אמרו" (כנסמן באנציק' בערכו) אין הכרח לומר שבשעת התקנה הראשונה של מצוה דרבנן קבעו בה תנאי שלא תחול בה חומרה מסויימת, אלא יש לומר גם להיפך, שכאשר קבעו חומרה מסויימת, יש בכח חכמים לומר שלא חלה חומרה זו על מצוות דרבנן. ועצ"ע בכל זה.