שליח בישיבה גדולה, מיאמי רבתי
בשיחת מוצש"ק פ' בשלח י"א שבט תשח"י חלק ג בסל"ח (תרגום מלקו"ש ח"א עמ' 143 ואילך, כמצויין שם בהערה) איתא:
"ובזה יובן ג"כ מ"ש במדרש על הפסוק "ותען להם מרים" -דלכאורה אינו מובן לשון "להם", שהוא לשון זכר, והרי לנשים הי' לו לומר "להן"?
על כך מספר המדרש, שכאשר בנ"י עברו בים ואמרו שירה, רצו גם המלאכים לומר שירה. אמר הקב"ה למלאכים: תחלה יאמרו ישראל שירה, ורק לאח"ז תאמרו אתם שירה.
- ועפ"ז מבאר המדרש הלשון "ישיר משה", לא "שר" לשון עבר, אלא "ישיר" לשון ציווי, כיון שהי' זה ציווי מהקב"ה: "ישיר משה ובני ישראל", ולאח"ז המלאכים. -
לאחרי כן, כאשר מרים והנשים אמרו שירה, טענו שוב המלאכים: עבור משה ובני ישראל פינינו את הדרך, אבל עתה, נאמר אנו שירה לפני הנשים. לדעה אחת במדרש, הניחו למלאכים להקדים השירה, אבל לדעה אחרת, מסיים המדרש, גם שירת הנשים קדמה לשירת המלאכים.
אבל, גם לפי ה"סלקא דעתך" במדרש, שהמלאכים לא המתינו לשירת הנשים - לא יכלו המלאכים לומר שירה עד שמרים נתנה להם רשות. וזהו "ותען להם מרים", "להם" לשון זכר - שמרים נתנה רשות להמלאכים לומר שירה". עכ"ל.
והנה בדרך כלל, באם ישנו מכתב של כ"ק אדמו"ר בענין המדובר בההתוועדויות, נוהגים המהדירים של השיחות בלה"ק לציין למכתבים אלו בסדרת האגרות-קודש, והפעם, הנה כנראה נעלם מהם (כי אינו במפתח הענינים של האג"ק עמ' שפג) מכתב כ"ק אדמו"ר מי"ד שבט תשי"ח (ג' ימים לאחרי ההתוועדות!), וזלה"ק:
"וכמדובר גם בהתועדות דמוצש"ק העבר במ"ש ותען להם מרים, להם ל' זכר (ולא ל' נקבה שלכאורה צ"ל ע"פ דקדוק), ובתנחומא כיון שעלו ישראל מן הים באו ישראל ומה"ש לאמר שירה אמר הקב"ה למה"ש הניחו לישראל תחלה כו' (לאח"ז) נמצאו הנשים ומלה"ש עומדים מי יקלס תחלה, ואמר ר' חייא שבתחלה המלאכים ואח"כ הנשים (וזהו להם ל' זכר להמלאכים, אבל) אמר לוי השמים (בשבועה) לא אקבל הדבר הזה אלא הנשים קלסו תחלה, ואפילו לדיעה ראשונה, נזקקו מה"ש לקבל רשיון מהנשים כו'".
(ויש לעיין בהלשון שבלקו"ש וקונטרס הנ"ל "גם לפי הסלקא דעתך במדרש", דלכאורה אין זה "סלקא דעתך" אלא ב' דיעות, וכבמכתב הנ"ל: "ואפילו לדיעה ראשונה").
ולא באתי אלא להעיר.
Download PDF