באגרות קודש אדמו"ר הריי"צ כרך ב ע' שפד: "ובדבר שאלתו בזהר [חלק ג יח, א] בנדון כהן אחר המקריב שהוא היפך הגמרא ופסק ההלכה, הנה בכלל ישנם כמה ענינים בקבלה שאינם מתאימים עם הנגלה, אמנם בענין זה אחרי הביאור, הם מתאימים, ומה שבזהר מדבר בנדון סגן, הוא מפני שמדבר בג' ענינים, כהן גדול וסגן . . כהן סתם.

ור' חייא מבאר הענין מקומם של כהן גדול וסגן וכהן הדיוט בג' ספירות, ואח"כ מדבר באם שכהן גדול או הכהן המשיח יחטא שאז הסגן ממלא מקומו איך הוא הסדר של העלאת הקרבן".

ובהערות המו"ל מביא שתי הערות על זה מכ"ק אדמו"ר: על "ופסק ההלכה" כותב רבינו: "עיין תורת כהנים ויקרא. קדושין לו, ב. יד מעשה הקרבנות ה' ט"ו". ועל "שאז הסגן ממלא מקומו" כותב רבינו: "לכאורה צריך עיון בזה".

פירוש הדברים: בזהר שם קאי בקרבן הכהן המשיח, ואומר ר' חייא שכיון שהכהן המשיח חטא הרי כהן אחר מקריב במקומו, ועל זה שאל השואל מפסק ההלכה בגמרא וברמב"ם שם - שהכהן המשיח עצמו מקבל דמו ומזה ממנו מבפנים.

ועל זה בא מענה אדמו"ר הריי"צ שאין זה עיקר הכוונה בזהר שם, אלא שמדבר אודות ג' המדריגות דכהן גדול סגן כהן וכהן הדיוט, ואח"כ כותב שכאשר הכהן גדול חוטא אז הסגן ממלא מקומו, ועל זה כותב כ"ק אדמו"ר שלכאורה הדבר צריך עיון.

ויש לעיין לכאורה בעוד כמה פרטים במכתב זה:

א) מה הכוונה במ"ש שיש ענינים בקבלה שאינם מתאימים עם הנגלה. הרי זה שייך לכאורה רק אם יש שתי דיעות בנגלה, ולהלכה מכריעים כדיעה אחת ובקבלה מכריעים כדיעה האחרת, כגון הנחת תפילין בחול המועד.

אבל דבר שע"פ נגלה מפורש לעשותו רק באופן אחד, האם מצינו שהקבלה תחלוק על זה?

ב) בניצוצי זהר לזהר כאן מקשה ג"כ אבל מגמרא אחרת, במנחות עד, א, שהכהן מתכפר על ידי עצמו (הובא גם במנחות קט, א). ומשמע שיש כאן קושי שאין לו תירוץ.

ג) גם צ"ב מדוע מציין רבינו לקידושין ולא למנחות שם. ויש לעיין בזה, ולא באתי אלא להעיר.