מרגלא בפומי' דרבינו זי"ע דאף שאמרו חז"ל (ב"ק כח, ב) אונס רחמנא פטרי', מ"מ (ע"ד הא דאיתא בירושלמי קידושין פ"ג ה"ג)1 כמאן דעביד לא אמרינן, וכדברים האלה כתוב לאמר באגרת קדש כו"כ פעמים.

לפעמים מדובר בנוגע לענינים הנוגעים אל הזולת, בין אדם לחבירו, ולדוגמא: באג"ק ח"ט (אגרת ב'תתקמה): "ידוע דאף דאונס רחמנא פטרי' אבל כמאן דעביד לא אמרינן וסו"ס הרי אין מנצלים את הזמן בהנוגע להמושפעים". באג"ק ח"י (אגרת ג'עז): "ידוע שאף את"ל שאונס גמור הוי, ואונס רחמנא פטרי' - הרי כמאן דעביד לא אמרינן ועכ"פ בהנוגע למקבל הפעולה - אין זה שוה כלום". ובאג"ק חט"ו (אגרת ה'תקפב): "על הטענות שאנוס האדם בזה ומוכרח בשב ואל תעשה, אפילו את"ל שצודקים הם ואין בזה כלל הענין דעל כל פשעים תכסה אהבה, הרי כמאן דעביד לא אמרינן, וא"כ חסר בתפקידו העיקרי".

ולפעמים מדובר אפילו בנוגע לענינים שבין אדם למקום, ולדוגמא: באג"ק ח"ה (אגרת א'תיג): "תמי' קצת שלא הי' כאן לא בי"ט כסלו ולא ביום ההילולא להשתטח על ציון כ"ק מו"ח אדמו"ר, ואף אם אמת נכון הדבר שיש אצלו טעם ותירוץ ע"ז, הנה אין זה נוגע אלא בענין שכר ועונש שלא להענישו ח"ו על מה שלא הי' נוכח כאן, אבל ידוע בענין דאונס רחמנא פטרי' [כ]מאן [ד]עביד לא אמרינן". ובאג"ק ח"ו (אגרת א'תתכ): "מה שכותב הסיבות שלא הי' זה עד עתה, הנה אף אם אמיתים ונכונים הם, זהו רק ענין הנוגע לשכר ועונש, דאונס רחמנא פטרי', אבל הענין עצמו חסר. ובפרט למ"ד דאונס כמאן דעביד לא אמרינן, ופשיטא ע"פ המבואר בתורת הדא"ח בענין דעשי' לעילא, שצ"ל המעשה בפועל, ובזיכוך ענינים ודברים גשמיים וחומריים".2 ובאג"ק ח"ז (אגרת א'תתקי): "ידוע פתגם כ"ק מו"ח אדמו"ר זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע, בענינים כמו אלו שבאמת זה נוגע למלאך מיכאל שרם של ישראל שהוא המביא בחשבון זכיותיהם של ישראל, ובמילא כיון שהטעם טעם אמיתי הוא, הלא לא רק שאין מקום להיפך השכר אלא עוד נכנס הוא בחשבון דחשב לעשות ונאנס ולא עשה מעלה עליו הכתוב כאילו עשה, אבל בנוגע להפעולה והעבודה, שזהו מתפקידו של האדם עלי אדמות בעוה"ז הגשמי והחומרי, הנה כשחסרה הפעולה והעבודה, איז זי טאקע ניטא, ופשיטא שאין גם התוצאות מזה".3

[וכיו"ב מצאתי בשו"ת מהרש"ם ח"ה סימן מו שכתב בא"ד: "ובמק"א כתבתי דהא דאמרינן חישב אדם לעשות מצוה ונאנס ולא עשאה מעלה עה"כ כאלו עשאה דאינו סותר לכללא דאונסא כמאן דלא עביד רק התם הוא ע"ד כ"ף הדמיון"].

אבל לאידך גיסא באג"ק ח"כ (אגרת ז'תנו): "ס'איז באוואוסט דער חסידות'שער טייטש און דיוק אין דעם מאמר רז"ל, חשב אדם לעשות מצוה ונאנס ולא עשאה מעלה עליו הכתוב כאילו עשאה (ברכות ו, א), וואס אין אזא פאל, איז נאך א מעלה, ווארום אז מ'טוט א מצוה קען זיך אמאל אריינמישען אין דעם א פני' און ענליכעס, ווען אבער מעלה עליו הכתוב כאילו עשאה, איז דאס געטאנענע פון הכתוב בשלימות ותכלית, וק"ל".4

ולכאורה, לפי המבואר באגרות הנ"ל נמצא דמ"ש רבינו באגרת זו שבנוגע לחשב לעשות מצוה קיי"ל "איז דאס געטאנענע פון הכתוב בשלימות ותכלית", אינו אלא בנוגע לשלילת העונש או אולי גם בנוגע לקיבול שכר, אבל לא בנוגע לעיקר ענין המצוה כלל, וא"כ כשנשקול בפלס שכר "עשיית הכתוב" כנגד הפסד המרובה בהעדר הפעולה ניווכח לדעת שאין בפתגם זה כי אם (לכל היותר) חצי נחמה. אמנם יראתי מלהגיד כזאת ולהיות דן יחידי בדברים העומדים במרום, וע"כ הנני בזה לשאול חוו"ד קוראי הקובץ בענין זה, אולי יוכל מאן דהו להאיר את הדרך ולצדק את המאזניים.

מענין לענין באותו ענין. מצאתי דבר נפלא בשו"ת חתם סופר, ובהקדם: ביש"ש, בבא קמא פ"י ס"י הביא המהרש"ל תשובת רב פלטוי גאון שיש לגזור על אשת המוחרם שלא תלך לבית הכנסת ושיש לגרש את בניו מבית הספר, והשיג ע"ז ביש"ש, וכתב: "חלילה במה שכל העולם אינו מתקיים אלא בהבל תינוקת של בית רבן (שבת קיט, ב) . . אבל לעשות נזיפה לאשתו אם לא יצא עלי' שום בישא ולא שום סרבנות פשיטא ופשיטא דלא עבדינן לה מידי וכן להוציא בניו מן המדרש או מן הישיבה חלילה וחלילה, וכן פעם אחת בא מעשה לידי שכתב לי חכם וזקן בדורו בעל הוראה שאוציא בני המוחרם מהישיבה ולא השגחתי בו כל עיקר". עכ"ל המהרש"ל.

ובשו"ת חתם סופר חיו"ד סימן שכב הביא מ"ש מהרש"ל וכתב, וז"ל: "יש לי ליישב דברי הגאון רב פלטוי ז"ל דהרי ארור ונידוי ושמתא כולן לשון קללה ומיתה הם . . ומהראוי שימות ויענש לאלתר מכיון שנתנו בו חכמים עיניהם, אלא יש זכות תולה ואם כן מכל מקום יש לנו לבטלו מהרבות זכיות שיגינו עליו ויוסיפו לו כח ואומץ לעמוד ברשעו וסרבנותו. וידוע כי יש זכי' רבה להאב במה שבניו הולכים לבית הספר, וגם לכל בעל הבית אם בני ביתו שומרים דרך ה'. על כן עלינו לבטלם מבית הספר ולגרש אשתו מבית הכנסת כדי שלא יהיה לו להרשע שום זכות המסייעו, ומ"מ אין בזה שום הפסד לבניו ולאשתו וגם לקיום העולם העומד על הבל תינוקות של בית רבן דכל המחשב לעשות מצוה ונאנס ולא עשאה מעלה עליו הכתוב כאלו עשאו נמצא שכר האשה והבנים ושל כל העולם הוא ממש כל כך כאלו נכנסו הבנים לבית הספר וכאלו התפללה האשה בבית הכנסת, ורק אך הוא הסרבן מפסיד שכרו ואדרבא הקולר תלוי בצווארו כי הוא הגורם להם זה הביטול אבל הם לא יפסידו כי אנוסים הם על פי בית דין".5

ולכאורה צ"ע, דאף אם לענין השכר נאמר שכמאן דעביד דמי, מ"מ איך אפשר לומר שאין שום הפסד במה שיגורשו האשה והבנים וימנע מאתם להסתפח אל נחלת ה', ואם יצאו האשה והבנים לתרבות רעה איך נאמר דמכיון שרצו להכנס לבית הספר יתקיים העולם עי"ז, כי סוכ"ס לא נעשתה רצונו ית' והאור נעדר.6

ובדרשות חת"ס (ח"א קסו, ג) מצאתי: "אע"פ שמעלה עלינו הכתוב כאילו הקרבנו ושכר עמלנו לא יקופח מ"מ רצון ונח"ר של הקב"ה לא נעשה, כי דוקא הקרבנות ממש הם ריח ניחוח, לכן אנחנו לא נשמח עד שיבנה עירו וישוכלל היכלו ויהי' ריח ניחוח ונח"ר לפניו בקרבנותינו ממש, ואז ימלא שחוק פינו". וצ"ע איך לתווך דברי החת"ס בתשובותיו עם דבריו בדרשותיו.