באג"ק ח"ב ע' רצד כתב כ"ק אדמו"ר לחקור אי ט"ו בשבט שמשמע מדברי הרמב"ם ריש הל' מע"ש שהוא מה"ת הוא ע"ד שיעורין שהוא הלמ"מ, או שהוא ע"ד מסרן הכתוב לחכמים וכשהם קבעוהו מט"ו לחודש הוה מדאורייתא, עיי"ש שהרבי נוטה לצד השני.

ובגליון תשכג [גליון י שנת תשנ"ז] הערתי אשר כן מפורש יוצא בדברי הריטב"א מס' ר"ה יב ב, וז"ל "ועוד הי' הוא נ"ר [=נטרי' רחמנא] אומר כי הטעם שקבעו חכמים שבט ר"ה לאילן וקבעו תשרי לתבואה מפני שהאילן שתה רוב גשמי שנה עד שבט כדמפרש ואזיל תלמודא לקמן אבל התבואה צריכה כל גשמי שנה עד שתתבשל היטב לפיכך קבעו לה תשרי וכל הדברים האלו הכתוב מסרם לחכמים כרוב דינין של תורה" עכ"ל.

אמנם עתה התבוננתי שאין הריטב"א ראי' ולכן אין כ"ק אדמו"ר מביאו, והוא כי בהאגרת בתחילה הרי מקדים כ"ק אדמו"ר דהני ב' צדדים הוא בדברי הרמב"ם שמשמע שט"ו בשבט הוא מה"ת עיי"ש.

אמנם הריטב"א י"ל דהולך בשיטתו המפורסם בענין אסמכתא שהוא ע"ד מסרן הכתוב לחכמים וא"כ אין להביאו, והוא באותה מס' בדף ט"ז א, וז"ל "ומשום הכי קתני ר"ע שאמר הקב"ה אמרו לפני מלכיות וכו' שכל מה שיש לו אסמכתא מן הפסוק העיד שראוי לעשות כן אלא שלא קבעו חובה ומסרו לחכמים וזה דבר ברור ואמת...אבל התורה העידה בכך ומסרה חיוב הדבר לקבעו לחכמים אם ירצו וכו'" עכ"ל.

נמצא לפי דברי הריטב"א שענין מסרן הכתוב לחכמים י"ל אף בדרבנן [וכלשונו בדף י"ב "כרוב דינין של תורה"] ואין ראי' בכלל שהוא מה"ת, ואדרבה מהריטב"א הנ"ל יש לפרש כמה דברים שנקראין "מדאורייתא" ובאמת אינם אלא מדרבנן ורק נקראים מדאורייתא כי מסרן הכתוב לחכמים [וכמו אסמכתא], וכפי שהאריך בזה הרמב"ן בשורש א' וב'.