כותב כ"ק אדמו"ר נשיא-דורנו במכ' מיום כ"ד כסלו תשמ"ג (נדפס בספר 'היכל מנחם' כרך לט): "הוראת אדמו"ר הזקן במכתבו המפורסם (אגרת-הקדש סימן ב' בסיומה) שהמשתדל בזה ביותר והמתחיל - צריך להיות הנפגע "וכולי כו' אחיהם כמים הפנים וגו'".

ובודאי כוונת אדמו"ר-הזקן לעשות בכיוון זה באמת. . והובטחנו יגעת ומצאת".

הוראה זו מופיעה במכתב המפורסם של אדמו"ר הזקן אחרי שובו מפטרבורג אשר נכתב לחסידים ובה תבע מהם "לאחוז במדותיו של יעקב . . להשפיל רוחם ולבם במדת אמת ליעקב, מפני כל אדם, בנמיכות רוח, ומענה רך משיב חימה ורוח נכאה כו', וכולי האי ואולי יתן ה' בלב אחיהם כמים הפנים וגו'".

בדברים אלו לומד רבינו (כבהערתו ב'לקוטי ביאורים' (קארף) לתניא. נעתקה גם בשיעורים בספר התניא הע' 20):

"דכוונתו - של אדה"ז - למשלי (יז,כב) ורוח נכאה תיבש גרם. דגרם ענינו תוקף וקשה להתפייס . . וע"י רוח נכאה יהיה לא רק משיב חימה כי אם גם שיתפייסו ועוד יותר וכולי האי כו'".

ויל"ע מהו המקור בנגלה לענין זה, שהרי מפשטות לשון השו"ע מובן וידוע שהפוגע צריך לבקש מחילה וכו'.

לכאורה אפ"ל שמקור לכך מצוי בשני סיפורים ביומא פז,א: 1) ר' זירא כי הוי לי' מילתא בהדי אינש הוה חליף ותני לקמיה וממציא ליה כי היכי דניתי וניפוק ליה מדעתיה. וברש"י: חליף ותני "עובר ושונה ומשלש פעמים רבות וממציא נפשיה לפני מי שחטא לו אולי יבקש ממנו מחילה וימחול לו".

ומסיפור זה כבר רואים שר' זירא היה המתחיל והמשתדל ביותר ("עובר ושונה ומשלש פעמים רבות וכו'") שהלה יבקש ממנו מחילה.

ויתירה מזו מוצאים בסיפור - 2): רב הוה לי' מילתא בהדי ההוא טבח (הטבח חטא לו. רש"י) . . אמר רב - איזיל אנא לפיוסי ליה.

ובאמת זה גופא צלה"ב: מדוע באמת הנפגע צ"ל המתחיל?

ואולי י"ל בשתים: א) זהו הגדר דאהבת ישראל וכו' שדוקא הנפגע מתחיל וכו' דבר שבאופן טבעי יגרום סו"ס לאהב"י אמיתית.

ב) ע"ד מ"ש בתוספות יוהכ"פ (יומא שם) "מ"מ בשעת מריבה גם רב זלזל לטבח ורב כיון דחזא דלא אתי הטבח בערב יוה"כ לשאול ממנו מחילה אמר ודאי דהטבח סובר כי אני חטאתי לו יותר ממה שהוא חטא לי ולכן הסכים רב ללכת לטבח לפייסו כו'".

והיינו: שבכל מריבה כדאמרי אינשי (ועכ"פ בדקות) כ"א שייך קצת להחטא (גם הנפגע) ובא אדה"ז ומחדש שהיפך סדר העולם הרגיל יתחיל הנפגע בהענין דאהב"י וכו'.