תות"ל - 770
בנוגע למה ששקו"ט בגליונות תתא-תתב במה שכ' כ"ק אדמו"ר (אגרות קודש חי"ד ע' כט) שאין יוצאין לחם משנה בברכת המוציא אלא כ"א מברך לעצמו, עיי"ש. והקשו דבשו"ע אדה"ז סתע"ג סכ"ד מפורש "צריך לבצוע על לח"מ ... שהם יוצאין בברכת המוציא של בעה"ב הם יוצאים ג"כ בלח"מ של בעה"ב", ולכ' כן משמע גם ממ"ש אדה"ז בסי' רד"ע ס"ד "והם יוצאים י"ח במה ששומעין ממנו ברכת המוציא שמברך על לחם משנה".
ובגליון תתב תי' הרב שטיינמעץ דלא קשה ממ"ש אדה"ז בסי' רד"ע, אבל נשאר בצ"ע ממש"כ בסי' תעג, עיי"ש.
ואולי אפשר לומר בזה (בקיצור עכ"פ):
בלקו"ש חל"ו ע' 78 ואילך חקר בגדרו של חיוב לח"מ: אם הוא דין בסעודת שבת שקביעות הסעודה צ"ל על לח"מ, או שהוא דין בבציעת הפת, דמהל' בציעת הפת שבשבת צריך לבצוע על לח"מ, ועיי"ש שמיסד הדברים על זה שההלכה דלח"מ הובא בש"ס ב' פעמים - ברכות לט, ב ושבת קיז, ב; וברמב"ם בהל' ברכות (פ"ז ה"ב) ובהל' שבת (פ"ל ה"ט).
ועפ"ז י"ל, דבזה תלוי שאלה הנ"ל, דאם לח"מ הוא דין בקביעות הסעודה סגי במה שאוכל בהסעודה ממנה, ואי"צ לצאת בברכת המוציא;
אבל א"נ דהוא דין בבציעת הפת, דזהו דין בהברכה שצ"ל אשלימה, צריך לצאת בברכת המוציא שמברך עליהם.
ולכ' יש להוכיח דאדה"ז ס"ל דלח"מ הוא דין בקביעות הסעודה, דבסי' רד"ע שכ' שם הל' לח"מ הקדים בס"א (דלא כבטור והמחבר) הדין דסעודות שבת "שלש סעודת חייב כל אדם לאכול בשבת וכו'" ורק אח"כ בס"ד כתב הל' לח"מ, עיי"ש.
ועפ"ז י"ל דס"ל אדה"ז דבכל שויו"ט אי"ז לצאת בברכת המוציא, וכמ"ש כ"ק אדמו"ר, מכיון שהוא דין בקביעות הסעודה וכנ"ל;
אבל פסח שאני דהיות דמחויב לאכול מצה, וצריך לאכול מצה פרוסה כדרכו של עני (וכמ"ש אדה"ז בריש סתע"ה), לכן ס"ל דקביעת הסעודה בליל פסח (אינו על לח"מ אלא) הוא על מצה פרוסה, והלח"מ בליל פסח הוא דין בבציעת הפת. ולכן כתב אדה"ז דיוצאין מעל"ד בברכת המוציא דוקא בסתע"ג בהל' פסח.
אמנם עי' בקובץ מגדל אור ח"ח (אור אלחנן חב"ד ל.א.) ע' שכא שמבאר דברי כ"ק אדמו"ר באופן אחר, עיי"ש בארוכה שמ"ש כ"ק אדמו"ר מיוסד על מ"ש בסידורו.
Download PDF